פטרה ג'יפ

תצפיות כוכבים בראי הזמן – לידתה של האסטרונומיה

יואב צרפתי — Tue, 29 Sep 2020 16:20:58 +0000

דף זה נכתב כהרחבה לפעילות שלנו – תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום

התקופה הקלסית - יון ורומא

במהלך המחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, התפתחה האסטרולוגיה בעיקר אצל עמי המזרח – מסופוטמיה, מצרים ופרס. עיקר הידע נאסף מתוך תצפיות כוכבים לשם חיזוי העתיד והסדרת הזמן – חודש, שנה ועונות. השימוש בידע היה מעשי, דתי ומיסטי, ללא נסיון ופיתוח משמעותי של תאוריות להסבר פיזיקלי של הידע הרב שנצבר.
עם כיבוש המזרח ע”י אלכסנדר מוקדון במאה הרבעית לפני הספריה, נודד הידע העצום שנאסף במזרח לכיוון יוון ובהמשך לכיוון רומא. נתונים, טכניקות של תצפיות כוכבים, שיטות לחישוב הופעת כוכבים ומאורעות שמיימים נקלטו אצל משכילי יוון ועתידים היו להפוך לראשית האסטרונומיה, פיסיקה ומתמטיקה מודרנית.
יוון הקדומה היא ראשית התרבות המערבית, שם הונחו היסודות למדעים המודרנים. ליוונים שערכו תצפיות כוכבים והיכרו את שמי הלילה, היו רעיונות שונים שנבדלו מהגישה המיסיטית של עמי המזרח. כמו שאר עמי כדור הארץ הם הבחינו בתנועות הכוכבים הנראים נעים סביב כדור הארץ ולכן הניחו שמרכז היקום נמצא בכדור הארץ. למרות שחלק מחכמי יוון כמו הרקלידס איש פונטוס ובמיוחד אריסטרכוס איש סאמוס חשבו שכדור הארץ אינו מרכז היקום, אלא מסתובב סביב השמש, דעתם לא התקבלה. התפיסה שמרכז היקום הוא בכדור הארץ נשארה תקפה למשך אלפים שנה.
היוונים העריצו את שלמות תנועתם המחזורית של הכוכבים, הירח והשמש. הם חיפשו לחבר בין שלמות זו לבין שלמות גיאומטרית שהיתה מוכרת להם, ועל כן בחרו במעגל והכדור לתאר את תמונת השמים. המעגל והכדור, ללא התחלה וללא סוף, בעלי מרכז אחד שהמרחקים אליו מכל נקודה על פניהם שווים התאימו היטב לתאור העולם וגרמי השמים. את הייונים ירשו בהמשך חכמי רומא שהמשיכו ופיתחו תפיסות אלו. בין הנציגים הבולטים שעזרו לקבע את מרכזיותו של כדור הארץ – הגישה הגאוצנטרית, אריסטו ותלמי.

אריסטו (מאה 4 לפני הספירה)

פילוסוף יווני, תלמידו של אפלטון, אשר אסף והגדיר את הידע המדעי בתקופתו בספר הנקרא “פיסקה”. על פי תפיסתו המרכזית – הטבע הוא תכליתי, כלומר שההסבר הטוב לפעילות או אירוע הוא במונחי המטרה שלשמה הוא נעשה. בעולם וביקום הנראה יש סדר מופתי שבא לידי ביטוי ביופי מושלם ככול שעורכים תצפיות כוכבים מעלה לכיוון מעגלי כוכבים רחוקים יותר.
העולם בנוי מארבע יסודות – אדמה, מים – חומר כבד, אש אוויר – חומר קל.
הוא הפריד בין:
התחום הארצי – בו החומר הכבד נדחס בצורה סימטרית סביב מרכז מה שיוצר כדור עגול ומדויק, ואילו החומר הקל סובב אותו מעל. כל גוף על פני כדור הארץ בנוי משילוב ארבעת היסדות.
התחום השמימי – הירח והלאה, בנוי מחומר שקוף בשם אתר, ובו נמצאים שאר הכוכבים בשמים אשר סובבים סביב כדור הארץ ומרכז הכובד שלו בעיגול.

העקרונות העיקריים בפיזיקה האריסטוטלית המתייחסים ליקום הם:
מקומות טבעיים – כל יסוד “שואף” להיות במיקום שונה יחסית למרכז הארץ, שהוא גם מרכז היקום. כדור הארץ עגול.
האתר המתפשט בכול – כל הנקודות בחלל מלאות בחומר.
יקום אינסופי – לחלל לא יכולים להיות גבולות.
התמצית החמישית או אתר – חפצים מחוץ לארץ אינם עשויים מחומר ארצי.
הקוסמוס הנצחי והבלתי ניתן להשחתה – השמש וכוכבי הלכת הם כדורים מושלמים, ואינם משתנים.
תנועה סיבובית – כוכבים נעים בתנועה מעגלית מושלמת סביב כדור הארץ, שעומד במקומו.

אריסטרכוס (מאה 3 לפני הספירה)

אסטרונום ומתמטיקאי יווני, נולד באי סאמוס שביוון. על בסיס רעיונות קודמים וכן תצפיות כוכבים שערך, הציע את התאוריה שהשמש היא מרכז היקום שהיה ידוע בזמנו, ואילו כוכבי הלכת מסתובבים סביבה (הגישה הליוצנטרית – הליוס שמש, צנטאום מרכז). גישתו לא התקבלה מכמה נימוקים בין השאר:

– אם כדור הארץ נע, צריכה להיות רוח,

– סותר את התפיסה האריסטולית שכל חומר שואף למרכז כדור הארץ ולכן הוא מרכז היקום,

– אם כדור ההארץ מסתובב סביב השמש, צריך לראות היסט* של כוכבים מאחר ואנו צופים עליהם מזווית שונה כול פעם.

אריסטרכוס הצליח לחשב את גודל הירח יחסית לגודל כדור הארץ באמצעות מדידת יחסי הזמן של כיסוי מלא ותחילת היציאה מהצל בעת ליקוי ירח (50:190, 1:4) – הגיע לדיוק של מעל 95 אחוז. באמצעות ידע זה הצליח לחשב את המרחק לירח.

כמו כן, באמצעות מדידת הזווית אל השמש בזמן שהירח נמצא ברביע (ראשון או שני, כאשר הירח נמצא בזווית של 90 מעלות לשמש אם מסתכלים מכדור הארץ), ניסה לקבוע את יחס המרחקים בין הארץ לירח ולשמש. אך מאחר ותצפיתו היתה לא מדוייק הגיע לתוצאה שגויה. למרות זאת, במדידות וחישובים אלו מתחיל להתברר גודל היקום ואופי המרחקים שבו.

קלאודיוס פתלמאיוס (מאה 1 לספירה)

קלאודיוס פתלמאיוס הנקרא תלמי – שהיה הראשון שריכז את הידע האסטרונומי בימיו בחיבור הנקרא – אלמג’אסטר.
חי במאה הראשונה באלכסנדריה תחת שילטון רומי, ורשם את תצפיות הכוכבים והיקום שלו בצורה מסודרת.
קיבע את התפיסה שהארץ היא מרכז היקום שסובב סביבה, ואילו כדור הארץ עומד במקום ולא סובב סביב עצמו – הגישה הגיאוצנטרית (גיאו – ארץ, סנטרום – מרכז).
כוכבים מסודרים לפי סדר – ירח, חמה, נוגה, מאדים, צדק, שבתאי ואחריהם שאר כוכבי השמים.
כדי להסביר את אי סדירות מיקום ותנועת כוכבי הלכת במהלך הזמן פיתח תאוריה שהם מסתובבים על ציר נפרד בצורה מורכבת מאוד (מעגל גדול סביב כדור הארץ, ומעגל קטן סביב נקודה יחוס במעגל הגדול באותו הזמן – איפצקלים).
על בסיס חישובים בתורה זו ניתן היה לחזות בצורה טובה את מופעי כוכבי הלכת במהלך הזמן, ומכאן ניתן להסביר את שירדותה של התפיסה התלמאית לאורך של 1500 שנה.
תלמי חילק את השמים ל-48 קבוצות כוכבים שונות (לא באופן מלא, ורק בשמים של חצי כדור הארץ הצפוני). חלוקה זו תקפה גם כיום, לצד חלוקה נוספת חדשה יותר של עוד 40 קבוצות.

תקופת ימי הבניים

לאחר קריסת האימפריה הרומית, התפתחות הנצרות, עליית האיסלם והתפשטותו במרחב, עובר לפיד האסטרונומיה לערבים.
העולם המערבי נכנס לתקופה בה הנצרות הופכת לגורם החשוב ביותר. בסיס הידע וההשפעה עובר לכנסיה ומתוך רצונה של זו לקבע את אורחות החיים בהתאם לצרכיה והשקפתה, הפתיחות המדעית המערבית והסקרנות שבבסיסה נכנסת לפסק זמן ארוך. התפיסה בו מרכז היקום הוא כדור הארץ מתאימה לדוגמא (Dogma) של הכנסיה, מתוך מרכזיותם של האירועים בברית החדשה המתרחשים על פני כדור הארץ. רק במהלך המאה העשרים, בזמן האפיפיור יוחנן פאולוס השני, משנה הכנסיה את משנתה בעניין זה ומיישרת קו עם המדע.
מאידך, הפתיחות לאסטרונומיה ואסטרולוגיה באיסלם מגיעה כבר מתוך הקוראן, שם הכוכבים וגרמי שמים אחרים נועדו להנחות ולסמן לאדם כיצד לנהוג, להכווין את דרכו הן בחייו והן בדרכיו.
“הוא שם לכם את הכוכבים לנחותכם ביבשה ובים; כן הראינו את אותותינו למתבוננים בהם. (צ”ה) הוא הוציאכם מנפש אחת, ויתן לכם מנוח ומעון; כן הראינו את אותותינו לחכמי לב (צ”ו)” (קוראן, חזון הבהמה, צ”ה-צ”ו).
פיתוח האסטרונומיה סייע לערבים לקיים את מצוות האיסלם. בעזרת ידע זה, ניתן לחשב את זמן תחילת צום הרמדאן ולקבוע מכל אתר שנמצאו בו את הכיוון המדויק למֵכָּה. לקבוע את זמני התפילה במהלך היום והיממה. בנוסף, הערבים נעזרו בידע זה לצרכי מסחר וניווט, בעיקר מחוץ לים התיכון – באוקינוס האטלנטי וההודי, מה שחייב נייוט לילי. על ידי תצפיות כוכבים ומדידת מיקומם ניתן היה לקבוע את מיקום הספינה וכיוון השיט הרצוי.

בית אל-חיכְּמא (מאה 9-10)

תחת כנפי החליפויות האומיית ובמיוחד העבאסית שגשגו האסטרונומיה ומדעים נוספים. תרגמו ספרים מיוונית, לטינית, סנסקריט, פרסית ארמית, עברית ולשונות אחרות לערבית. בבגדד קמו בית החוכמה “בית אל-חיכְּמא” שהיה מרכז מדעי ותרבותי וכן מצפה כוכבים משוכלל שמשכו אליהם אסטרונומים מרחבי האמפריה לעבודה תחת שילטנו של החליף העבסי אהרון אל רשיד וירשיו. בתתקופה זו, תור הזהב של החליפות, ריכוז המאמץ המדעי נעשה בתמיכת השילטון ותרומות של סוחרים, מה שאפשר למלומדים חיי רווחה וזמן איכות למחקר.
המלומדים של בית אל-חיכמא עמלו מאות שנים על קידום מדעי הגיאוגרפיה, הקרטוגרפיה והאסטרונומיה. המפות שייצרו בסיוע מלחים מוסלמים, יחד עם כלי ניווט כמו האצטרולב שפיתחו מחדש על בסיס ידע יווני, אפשרו לאחר מכן את תחילתו של עידן מגלי הארצות האירופיים הגדולים החל מהמאה ה-14.
רבים משמות הכוכבים בהם אנו משתשים כיום הם ערבים, מאחר ובתקופה זו נעשה מפעל תעוד של כוכבים. ע”י תאור מיקומם זמנם ובהירותם, יחד עם תרגום לערבית של שמות הכוכבים וקבוצות הכוכבים להם ניתנו שמות יוונים קודמים.

עבדואל אל רחמאן אל סופי (מאה 10)

אחד מכמה אסטרונומים מוסלמים שהתפרסמו בתקופת ימי הבניים. חיי באיסיפן, אירן ופעל מתוך חצר האמיר אדד אל-דלווה, שליט עוצמתי מהשושלת הבויהית שריכז סביבו חכמים ומלומדים מתחומים שונים. מפעלו הגדול של אל סופי היה תרגום הספרות האסטרונומית היוונית והרומית לערבית, תוך כדי התאמתה למסורת והתרבות המוסלמית. הוא מתרגם סיפרו של תלמי “אלמג’אסטר” ומתאים את 48 קבוצות הכוכבים של תלמי לקבוצות הערביות. בספרו “ספר כוכבי השבת” הוא מחלק את 48 קבוצות הכוכבים לשלוש קבוצות:
קבוצת הכוכבים הצפונית -21 קבוצות כוכבים צפונית למישור המילקה*,
קבוצת המזלות – 12 קבוצות הזודייק (גלגל המזלות),
קבוצת דרומית – 15 קבוצות כוכבים מדרום למישור המילקה.
לצד כל קבוצה הוא יוצר טבלה עם שמות הכוכבים, מיקומם, ובהירותם, כאשר הבהירות נחלקת לשלוש דרגות. מתוך תצפיות כוכבים שהוא עורך הוא מתקן את מיקום הכוכבים לזמנו ביחס למיקום שמופיע אצל תלמי.

אבן אל-שאטר (מאה 14)

שומר הזמן של המסגד הגדול בדמשק, עבודתו של אבן אל-שאטר כללה מדידה מדויקת של הזמן וקריאה לתפילה, או הכרזה על שעות הצום בימי הרמדאן. הוא החזיק בספרייתו ספרים שעסקו באסטרונומיה מתמטית, הוא הקדיש מזמנו גם לתיאוריות אסטרונומיות ולתכנון כלים אסטרונומיים. הוא פיתח שעוני שמש גדולים במיוחד, אותם ניתן היה למקם על קיר המסגד. שעונים אלה הראו את השעה וכן את כיוון התפילה. תרומה חשובה נוספת הייתה בתחום המודלים הפלנטרים. המודל התלמאי הגיאוצנטרי, בו כדור הארץ במרכז ואת שאר גרמי השמים סבים במעגלים סביבו, עורר חוסר נחת בקרב מלומדים מוסלמים, מפני שאי אפשר היה להסביר באמצעותו תופעות הנצפות בשמי הלילה, כדוגמת כיוון התנועה לאחור של כוכב הלכת מאדים. דרכים שונות הוצעו לפתרון בעיה זו, אך כמעט שלא היו נסיונות להחליף את המודל הגיאוצנטרי עצמו. אבן אל-שאטר היה אחד הבודדים שהציע לשנות את המודל. מהשוואה בין חיבורו ובין חיבורו של ניקולאי קופרניקוס (בהמשך), שהציע למקם את השמש במרכז, עולה כי ישנו דמיון רב בין הטקסטים, וקיימת אפשרות סבירה שקופרניקוס ראה את כתבי קודמו, או לפחות חלקים מהם.

אי אפשר להתעלם מהתרומה של יהודי ימי הבניים להפצת הידע המדעי והאסטרונומי בין הנוצרים והמוסלמים. המניע העיקרי לחיבורים יהודים העוסקים באסטרונומיה היה ניסיון להבין בכלים מדעים של זמנם את הבריאה כפי שהיא עולה מכתבי הקודש. כמו כן פיתוח גישות מיסטיות ואסטרולוגיות בתוך היהדות של ימי הביניים. בעיקרון, רוב הספרות היהודית היא ספרות תיאורטית המבוססת על מידע תצפיתי שהיה קיים במרחב והיהודים עצמם פחות עסקו בצד של תצפיות כוכבים ואיסוף ידע.

רבי אברהם אבן עזרא (מאה 12)

משורר, בלשן ומפרש המקרא, שעסק גם באסטרונומיה ואסטרולוגיה (בעת שעדין היו משוייכם זה לזה). כתב את ספר הלוחות ובהם לוחות אסטרונומים, בעיקר לצרכים אסטרולוגים. הוא חישב את כל צירופי ההתקבצויות של כוכבי הלכת שהיו ידועים בזמנו ירח, נוגה, מאדים, צדק, שבתאי, כוכב חמה והשמש כמובן, שנחשבה בתקופתו עדיין לכוכב לכת המקיף את כדור הארץ. הוא כתב את “ספר המזלות” שהינו ספר על האסטרולגיה באופן כללי, פירט בעוד 7 ספרי אסטרולגיה נוספים לתחומי חיים שונים כגון “ספר המאורות” – אסטרולוגיה של הרפואה, “ספר מולדות” – על אסטרולוגיה של יום לידה ומקום לידה. אברהם אבן עזרא לא עסק באסטרונומיה תצפיתית ואין לנו עדויות על תצפיות כוכבים שערך.

רבי אברהם בר חייא (מאה 12)

מתמטיקאי, אסטרונום ופילוסף. חיי בספרד. תירגם ספרות ערבית מדעית מתקופות לעברית ובכך תרם להפצת הידע האסטרונומי בקרב היהודים והנוצרים באירופה של ימי הביינים. בין חיבוריו באסטרונומיה “צורת הארץ ותבנית השמים” ו”על מהלכות הכוכבים” – שני ספרים שעוסקים בגאומטריה ואסטרונומיה.

רבי אברהם בן שמואל זכות (מאה 15)

זכות למד אסטרונומיה ואסטרולוגיה באוניברסיטה של סלמנקה שבספרד. לבקשתו של הבישוף של סלמנקה, שאתו התיידד, הוא כתב חיבור שבו תיאר את מערכת השמש ואת ידיעותיו באסטרונומיה. זכות נודע במכשירי הניווט ששיכלל ,אצטרולב (Astrolabe), ובלוחות האסטרונומיים שהכין, וימאים ומגלי ארצות נעזרו בהם בהם. על שמו נקרא מכתש זגוט על הירח.

*היסט – פרלקסה (Parallax), שינוי מיקומן הנצפה של שתי נקודות, האחת ביחס לאחרת, מנקודת מבטו של צופה, כתוצאה משינוי במיקום של הצופה עצמו.

* מישור המילקה – מלשון לקוי, המישור עליו מסתובב כדור הארץ סביב השמש. לכל כוכב לכת יש מישור משלו, אך מאחר והם כמעט חופפים אחד לשני זה נראה כאילו כל כוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש על אותו מישור. במבט מכדור הארץ, מישור המילקה נראה כמו קשת שחותכת את הרקיע לשנים, ממזרח למערב. כאשר ירח חסר חותך את מישור המילקה יש ליקוי חמה, כאשר ירח מלא חותך את מישור המילקה יש ליקוי ירח (בשני המקרים השמש, הירח וכדור הארץ נמצאים על אותו קו).

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום – דף כללי

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום – כולל טלסקופים

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום- פתוחות ללא טלסקופים (הדרכת לילה)

הפוסט תצפיות כוכבים בראי הזמן – לידתה של האסטרונומיה הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

תצפיות כוכבים בראי הזמן – אסטרולוגיה במרחב הקדום

יואב צרפתי — Tue, 15 Sep 2020 11:50:06 +0000

דף זה נכתב כהרחבה לפעילות שלנו – תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום

כללי

אסטרונמיה היא אחד המדעים העתיקים ביותר, ביטויים למעמדה מופעים בתרבותיות פרהיסטוריות רבות. שמי הלילה והיום שנגלו לעיניהם של הקדמונים, כוכבים קרובים וכוכבים רחוקים בודאי הקסימו אותם כפי שהם מקסימים אותנו היום. לצד זאת, אירועים חריגים כמו ליקוי חמה וירח, הופעת שביטים ומטאורים, יתכן שהילכו עליהם אימה, ונתפשו בדרך כלל כסימון לאירועים שלילים.
הידע האסטרונומי שנצבר במהלך אלפי שנים של תצפיות כוכבים ואיסוף מידע מסודר שימש בעיקר למטרות אסטרולוגיות לשם חיזוי ולצרכי פולחן. ידע זה עבר מדור לדור, בתוך כל תרבות אך גם בין תרבויות שונות. היו תרבויות שהגיעו לדיוק רב מאוד במהלך תצפיות הכוכבים ואיסוף המידע האסטרונומי שלהן, דיוק שעד היום מפליא חוקרים מודרנים. על אף המרחקים בין האזורים השונים, תצפיות כוכבים במרחב הקדום נערכו באופן דומה ע”י מעמד של אסטרולוגים שהיה קשור לממסד השלט, לפעמים בעל כוח רב, לפעמים פחות.

מסופוטמיה

אם נחזור לעבר, לנקודות ציון משמעותיות בהבנת היקום אולי אפשר להתחיל בעמי המזרח ובמיוחד השומרים, הבבלים והאשורים אשר ערכו תצפיות כוכבים מסודרות לאורך זמן רב ואספו מידע אסטרונומי בעיקר לצרכים של חיזוי העתיד וצרכים דתיים.

שומר (אלף שני לפמי הספירה)

השומרים ידוע לחשב היטב את זמני ליקוי החמה והירח, הכירו את מסלול השמש בשמי היום על פי עונות השנה ויצרו לוחות שנה מפורטים. הם ערכו תצפיות לילות והכירו את מסלולי הכוכבים נוגה, צדק ומאדים. טקסיים דתיים נערכו בעת יום שיוויון האביב טקסים של פריון והתחדשות. האסטרונומים היו מאורגנים בגילדה והעבירו את המידע שהיה בידהם לדרגי הפקידות השונים לצרכי פולחן וחיזוי. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו לוחות חרס ובהם מידע אסטרונומי מהאלף השלישי לפני הספירה.

אשור (ראשון לפני הספירה)

מתוך לוחות חרס אשוריים: “כאשר צדק עומד לפני מאדים, יהיה תירס ואנשים יהרגו או צבא גדול יוכה…כאשר מאדים מתקרב לצדק יהיה חורבן גדול על הארץ..יהיה טבח בבקר. בשנה זאת ימות מלך אכד והיבולים והקרקע יהיו עשירים” בתרבות האשורית ישנן עדויות רבות לנוכחותם של יועצים אסטולוגיים בחצר המלך לשם פיענוח אותות שמימיים. הופעת כוכבי לכת מוכרים בתוך הטווח של קבוצות כוכבים סימנה כוונות אלהיות הניתנות לפרוש. קבוצות האסטרולוגים היו חלק מהכהונה הבכירה, והתפקיד היה תפקיד רשמי בחצר המלך. הם עסקו בתצפיות כוכבים, רישום ותיעוד, פיענוח וחיזוי.

בבל (אלף ראשון לפני הספירה)

המקדשים הבבלים נבנו כמגדלים בשם “זיגורטים” בהם עמדו כוהנים צפו בשמים וערכו תיעוד מסודר על זריחת כוכבים, שקיעת כוכבים. מסלוליהם נלמדו לצד מידע נוסף כגון בהירות כוכבים. בבבל הקדומה המקדש היה מקדשו של מורדוך מלך האלים ופטרון העיר. מגדל התנשא לגובה של 110 מטרים וכונה “יסוד השמיים והארץ” . שבע קומות המקדש ייצגו את כוכבי הלכת המוכרים אז, ואת השמש והירח. המלך והכוהן שעמד בראש המקדש יכל לתקשר ישירות עם אלי השמים. חלק מבין כוהני המקדשים היו אסטרולוגים, שעסקו בחיזוי אירועים. מתיעוד הנמצא בידנו, ניתן לראות שנערכו תצפיות כוכבים כבר בתקופת בבל הקדומה, כולל רישומים רבים שנעשו במשך מאות שנים. הבבלים תיעדו את תצפיות הכוכבים שלהם ביומנים מיוחדים, וקטלגו כוכבים באלמנכי אסטרונומיה שלמים. הם תיעדו ביומנים ברצף יום אחר יום ורשמו נתונים לגבי מיקומי הירח, כוכבי הלכת, כוכבים בולטים, ליקויים, היפוכים ושוויוניים.

ישיעהו הנביא, בנבואתו על חורבן בבל מזכיר את האסטרלוגים ואנשי החצר העורכים תצפיות “נלאית ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הברו שמים החזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבוא עליך” (ישעיהו מ”ז, יג).

מצרים

במצרים העתיקה, ידעו האסטרונומים לזהות את התנועה היומית והשנתית של כדור הארץ ביחס לשמש. כך שהם יכלו לחשב שנה שמשית בדיוק מרבי. בנוסף לכך, הם זיהו את תופעת הנקיפה (פרצסיה) – בה ציר כדור הארץ משנה את כיוונו באופן מעגלי, מה שגורם לשינוי כוכב הצפון, במחזורים של 25,000 שנה בקירוב. היכולת לזהות תופעה זו מעידה על תצפיות ממושוכות וידע תצפיתי רב של כוכבים וגרמי שמיים. כוכב סיריוס היה בעל חשיבות רבה בעיני המצרים. זריחת הבוקר שלו מסמנת את בוא ההצפות השנתיות של הנילוס, אירוע בעל משמעות רבה לאלו החיים לאורך הנהר.

המצרים בנו מבני ענק בעלי חשיבות דתית ופולחנית עם הקשרים אסטרונומים רבים. צלעות הפרמידות בנויות לכיוון ארבעת הכיוונים הראשים, הפתחים שלהם מצביעים לכיוון כוכב הצפון הקדום. הספינקס מצביע לכיוון כוכב סיריוס בעת היותו כוכב בוקר (זריחות לפנות בוקר).
גם פנתאון האלים המצרים היה קשור לגרמי השמים, כוכבים והשמש. האל רע שבהמשך הופך להיות האל אמון-רע, אל השמש, היה אחד האלים החשובים במצרים עתיקה. מקדשו בהליופוליס (עיר השמש) נחשב לפיסת האדמה הטובה הראשונה שהוצאה מתוך כאוס הבריאה. שם החל העולם ברגע שכוכב סיריוס זרח ומשך אחריו את השמש – מקור החיים על פני האדמה. תופעת ליקוי החמה הוסברה על ידי המצרים הקדמונים כהתרשלות רגעית של האלים המגינים על סירתו של האל רע, ועקב כך התגברות רגעית של אפופיס (מפלצת) על רע.

דרום אמריקה

ידע אסטרונומי היה גם נחלתם של עמי דרום אמריקה – אינקה, אצטקים ובני המאיה. גם בתרבויות אלה היה לשמים משמעות אלוהית והשליטים נחשבו למפרש כוונות האלים וממלא רצונם, ומכאן בא כוחם. כוכב נוגה עליו ערכו תצפיות מסודרות, נחשב בעיניהם לחשוב אף יותר מהשמש. הם למדו להכיר את זמן המחזור בין 584 ימים בו המצב היחסי בין השמש, כדור הארץ וכוכב נוגה חוזר על עצמו.

הם יחסו חשיבות רבה לזמן ה”עלמותו” של נוגה כאשר הוא נמצא בין הארץ לשמש או אחרי השמש, במעבר בין כוכב ערב לכוכב בוקר או להיפך. טקסים דתיים הכוללים קורבנות אדם נערכו עם “הולדתו מחדש” של נוגה, כביטוי להתחדשות והמשך מחזור החיים. במבנים ופרמידות של תרבויות אלו נמצאו אלמנטים אסטרונומים מובהקים כגון פתחים הקולטים את אור השמש בימי שיוויון האביב ומטילים אותו לתוך מקום קדוש בתוך המקדש.

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום – דף כללי

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום – כולל טלסקופים

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום- פתוחות ללא טלסקופים (הדרכת לילה)

הפוסט תצפיות כוכבים בראי הזמן – אסטרולוגיה במרחב הקדום הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

תצפיות כוכבים בראי הזמן -כללי

יואב צרפתי — Sun, 13 Sep 2020 14:23:47 +0000

דף זה נכתב כהרחבה לפעילות שלנו – תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום

הגדרות

אסטרונומיה – תצפית ומחקר תאורטי של גורמי שמים ומרחבי החלל המפרידים ביניהם ושל היקום בכללותו.
אסטרולוגיה – תצפית והכרת מיקום הכוכבים בזמן נתון והשפעת סדר זה על אירועי טבע ואנוש עתידיים. כיום אסטרולוגיה אינה מדע, אלא בגדר אמונה. בעבר אסטרונומיה ואסטרולוגיה הלכו יד ביד, הרבה מין הידע התצפיתי באסטרונומיה הגיע אלינו מצרכים אסטרולוגים.

אסטרו – כוכב
נומיה – חוק
לוגיה – תורה

על תצפיות כוכבים בראי הזמן

למרות שחקר השמים, כוכבים ומה שביניהם כיום הוא מדע, נכנסים לא מעט אלמנטים תרבותיים כאשר עוסקים בתצפיות כוכבים, בלילות חשוכים יותר או חשוכים פחות.

חווית המבט לשמים או תצפית כוכבים, היא חוויה אוניברסלית מאז ימי קדם ועד ימנו.

למשל תלמי – אחד מחכמי אסכולת אריסטו (יסודות ארציים, יסוד שמימי) בעולם הרומאי מתאר את תחושותיו כאשר הוא צופה על כוכבים:

“אני יודע שאני בן תמותה, בן חלוף,
אך כשאני חוקר את מסילות הכוכבים,
רגליי אינן דורכות עוד על פני האדמה,
ואני מתמלא במזון האלים לצידו של זאוס עצמו”

תצפית כוכבים ראשונה המוזכרת בתנך היא של אברהם אבינו (כנראה לא באזור מכתש רמון ):
“ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך” (בראשית ט”ו 5).

תצפיות לעבר כוכבים ושאר גרמי שמיים מוכרות כבר בתקופות קדומות. מהר מאוד גילו בני האדם סדרים וחוקיות במהלך הכוכבים ומיקום לפי עונות השנה.

הבבלים קבעו את גלגל המזלות (זודייק בלטינית – גלגל החיים) כפי שהוא מוכר לנו כיום.
– גלגל – מה שמסובב, לפי הבבלים והיוונים מאוחר יותר, היה בשמים גלגל ענק עשוי חומר שקוף שסובב את כוכבי השבת בשמים. הברד נוצר כאשר הגשם פוגע בחומר זה.
– מזלות – משורש נ.ז.ל, יורד, זז, מקור ערבית, כי המזלות עולים ויורדים במהלך הלילה. המילה מזלות מופיעה פעם אחת במקרא: “השבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה … …..ואת המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים” (מלכים ב’ פרק כ”ג, 5), המלך ישעיהו מטהר את יהודה מעבודה זרה ומחדש את הברית עם אלוהים.
המצרים ידעו לחשב שנה שמשית בצורה מדוייקת וקבעו עולם אלי לפי קבוצות כוכבים, מהם למדו היוונים והרומאים מאוחר יותר.
היוונים הבינו שכדור הארץ עגול מתוך תצפיות על צילו בשעת ליקוי ירח.
אנשי העת העתיקה ידעו לחשב מתי יהיה ליקוי ירח וחמה מתוך תצפיות בשמים.

היכולת להכיר את תנועת הכוכבים היא שהביאה לקביעת העיתים ועונות השנה. השמים הם לוח השנה והשעון הטבעי.

תנועת השמש בין זריחה לשקיעה מחלקת את היום בזמן באופן יחסי (שעת שקיעה, אמצע היום… וכו).
הירח סופר את החודש, (גם אם צריך לעשות התאמות).
הופעת כוכבים מסוייים בזמן מסויים מבשרים את עונות השנה – קבוצת אריה זורחת בראשית האביב, צביר פלאידות (מקבץ כוכבים עשיר) הזורח בשעות הערב מבשר את החורף הקרב, זריחת כוכב סיריוס לפנות בוקר מבשר את החום הגדול של חודש אוגוסט ועוד ועוד.

בעבר, כוכבים וקבוצות כוכבים היו קשורים לכוחות לא מובנים ומכאן לאלים רבים, בהתאם לתרבות ולדת.
ככלל, רוב התרבויות העתיקות ערכו תצפיות ושמו לבן לחוקיות החוזרת של תנועת הכוכבים וידעו לקבוע לפיה את עונות השנה החקלאית – מתי לזרוע, מתי לקצור או להכין את השדה לקראת בוא הגשם. (לוח גזר למשל).
מאחר וידע זה שהשפעתו על החיים היה בעיקרו ידע נאסף ללא יכולת הבנה כפי שיש לנו כיום, עצם התרחשות התופעות תורגם ברובו ל”כוחות על” – אלים או אלוהים. מאחר ואת האלים צריך לרצות נבנה פולחן דתי עשיר סביב תופעות אלו. רוב הדתות העתיקות מכילות מרכיבי אסטרונומיה רבים בתוכן, שבאים לידי בעיקר בהיבט הפולחני באופן אסטרולוגי.

באופן כללי, ידע אסטרונומי זה היה נחלת הכוהנים ואנשי חצר המלך ועל בסיסו נבנו מתקני פולחן שונים לכוכבי השמיים השונים אשר שימשו בפולחנים בכל הדתות והתרבויות.רוג’ם אל הירי בגולן, פרמידות בדרום אמריקה, מקדשים במצרים, קו הקיי מעל מכתש רמון וגם אצלנו בפולחן – אוהל מועד ובית המקדש פונים מזרחה – לכיוון זריחת השמש.
ברוב התרבויות סגדו לאל השמש ולאל הירח, עד רמה של הקרבת קורבנות אדם (דרום/מרכז אמריקה).

הכרת שמי הלילה, קבוצות כוכבים או כוכבים בודדים עזרה בניווט ובתנועה ממקום למקום בעת העתיקה.

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום – דף כללי

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום – כולל טלסקופים

תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום- פתוחות ללא טלסקופים (הדרכת לילה)

הפוסט תצפיות כוכבים בראי הזמן -כללי הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

על מבשרי הגשם – פרחים שפורחים בסתיו

denis012 — Mon, 10 Aug 2020 10:16:27 +0000

"מבשרי הגשם" – הגדרה

“מבשרי הגשם” – צמחים שפורחים בחודשים אוקטובר ועד תחילת הגשמים – בתקופת הסתיו. הפריחה היא ללא קשר לגשם שירד בשנה זו, אם ירד, ולכן כשרואים את פריחתם נדע שעוד מעט ירד הגשם, ומכאן בא הביטוי – “מבשרי הגשם”.
“מבשרי הגשם” – שם רומנטי ולא מדעי, יש התלבטות לגבי צמחים לא מעטים, האם ניתן להכניס לקטגוריה הזו.
באקלים ים תיכוני כפי שקיים ברוב חלקי הארץ, רוב הפריחה תהיה באביב. החורף הוא תקופת הגידול הטובה ביותר של הצמחים המקומיים שמפתחים בתקופה זו נוף ועלווה ומגדלים את משקלם ( בניגוד להתנהגות הנשירים שהגיעו מאירופה ולכן הם בתרדמת חורף כתוצאה “מעול גנטי” ואי התאמה לאקלים המקומי).
הסתיו הוא העונה היבשה ביותר של השנה ולכן הכי פחות מתאימה לפריחה שדורשת משאבים רבים. נשאלת השאלה איזה יתרון יש לצמחים לפרוח בסתיו ?
תחרות על מאבקים – אחת התחרויות הגדולות אצל צמחים היא התחרות על המאבקים. צמחים משקיעים המון אנרגיה ומשאבים בתחרות זו. פרחים בעלי צבעים מרהיבים וריחות חזקים וכל זאת על מנת למשוך את המאבקים. פריחה בסתיו תקטין תחרות זו מאחר ואין הרבה פרחים בסביבה.
יכולת לפרוח בסתיו – קבוצת הגיאופיטים בעלי איבר אגירה תת קרקעי המחזיק בתוכו כמות גדולה של מים ומזון. מחסן זה מאפשר לצמח להוציא פרח גם בסתיו למרות היובש.

"מבשרי הגשם" – אפיון

“הגיאופיטים מתחלקים לכאלו שאיבר האגירה שלהם התפתח מגבעול ונקרא – פקעת (רקפות, כלניות, סיפנים), ולאלו שאין להם התעבות בזמן שהם צעירים ובזמן התבגרותם יוצרים התעבות בבסיסי העלים, איבר הנקרא – בצל.
ישנם עוד איברי אגירה שונים כמו למשל שורש מעבה – אצל הבטטה, הסלק וכו.
מבחינה פונקציונאלית לכל איברי האגירה יש תפקיד זהה – לעבור את העונה היבשה ולאפשר פריחה אחרי האביב, בעיקר בסתיו. לא כל הגיאופיטים הם “מבשרי הגשם”, אבל רוב “מבשרי הגשם” הם גיאופיטים. פריחת מבשרי הגשם קשורה לגשמים שהיו בחורף הקודם לפריחתם. לכן אם יש שנת בצורת, הצמח יפתח אברי אגירה קטנים מאוד שיעברו את הקיץ בשלום אבל לא יפרחו במהלך הסתיו. התמיינות הניצנים נעשים כבר בסוף העונה הטובה, ולכן אין קשר לכמות המשקעים שירדו בעונת הפריחה.
איבר האגירה יוכל למלא את כל משאבי המים והמזון באירוע גשם אחד. איבר אגירה יוכל לעבור חורף שחון ולהתקיים גם יותר משנה ללא גשם, אך אז לא תהיה פריחה בסתיו.
על מנת שהצמח יעבור התמיינות (יצירת נצנים חדשים) איבר האגירה צריך למלא את משאבי המים והמזון שלו. רביה וגטטיבית (ריבוי פקעות) יוצרת צפיפות ליד פקעת האם, ולהקטנה של הפקעות לאורך תקופה של כמה שנים, דבר שיביא להפסקת פריחה במידה ולא יהיה דילול פקעות ע”י בעלי חיים (כמו למשל דרבנים).
שיקוע איבר האגירה לתת הקרקע נעשית לאחר שהצמח הצמיח שורשים לעומק מספיק, ע”י כיווץ השורשים ומשיכת האיבר לתוך האדמה עד לעומק הרצוי. לדוגמא – חלמונית לעומק 15 ס”מ, צבעוני 30 ס”מ.
טריגר (גורם מעורר) הפריחה אינו ידוע, זהו אינו האור מאחר ואיבר האגירה מצוי מתחת לפני השטח. ניסויים שנערכו על פקעות חלמוניות הביא לפריחת הפקעות באמצעות בקרת הטמפרטורה של האדמה בה היו שתולים פקעות הצמח.

חלמוניות,רכס בוקר, הר הנגב.

סתוונית, נחל הבשור, הר הנגב.

נרקיסים בנחל חצץ, חתירה, הר הנגב.

צמחים מבשרי גשם בנגב (רשימה חלקית בהחלט)

בן חצב מדברי

מבשר קלאסי. גודל הבצל של בן חצב המדברי גדול מאוד ביחס לפרח. יש שני גלים של פריחה, הראשון על סמך התמיינות במהלך גשם של שנה קודמת, שני על סמך התמיינות כאשר יורד גשם המביא לגל פריחה שני ולפעמים אפילו גל שלישי. פריחת הפרח היא מלמעלה למטה על עמוד תפרחת ארוך.
פורח בחודשים אוקטובר נובמבר.
תפוצה – ים תכוני, בתות ספר, ערבות, מדבריות.
בנגב נמצא בעיקר בחלקים היותר גשומים של צפון הנגב ורכסי ההר הנגב.

מידע נוסף על מין זה
אתר צמחיית ישראל – בן חצב מדברי

חלמונית גדולה

חלמונית גדולה שייכת למשפחת הנרקיסים שהם תת משפחה בתוך השושנים. הפצת הזרעים ע”י נמלים שאוכלות איבר מיוחד שגורם להשתחררות הזרעים למרחק לא גדול. המאביק העיקרי היא דבורת בר סוליסטית (חייה לא בלהקה), לקראת ערב הדבורה נכנסת לתוך הפרח על מנת לישון בו והוא נסגר ומגן עליה.
פורח בנגב בחודשים אוקטובר נובמבר.
תפוצה – ים תיכונית, בתות ספר, ערבות, חרמון.
בנגב נמצאים ריכוזים ביער יתיר, בגבעות גורל (ליד להבים), בהר הנגב באזור ירוחם ושדה בוקר.

מידע נוסף על מין זה
אתר צמחיית ישראל – חלמונית גדולה

סתוונית

מתוך סדרה של 10 מיני סתווניות נמצאים 4 מינים בנגב ובמדבר יהודה, אשר פורחים בתקופות שונות.

סתוונית הקליפות – מקדימה לפרוח בחודשים ספטמבר אוקטובר, תמיד ללא העלים. תפוצת בישראל – בתות ספר, ערבות, מדבריות, חרמון. בנגב נמצאת בעיקר ברכסי הר הנגב וצפונו.
סתוונית היורה – פורחת בחודשים אוקטובר עד דצמבר, ומכאן שהיא צמח “מבשר גשם” טיפוסי. תפוצתה בישראל – בתות ספר וים תיכוני, בנגב נמצאת רק בחלקו הצפוני (שפלת הנגב).
סתוונית הנגב – פורחת מסוף דצמבר ועד פברואר, תמיד יחד עם עלים, מכאן שהיא אינה “מבשרת גשם” קלאסי. סתוונית הנגב היא גיאופיט של קרקעות הלס של הנגב הצפוני. הפקעת טמונה עמוק באדמה כך שמחרשות הפלחים הבדואים אינן יכולות לפגוע בהן. תפוצתה בארץ – בתות ספר, ערבות ומדבריות. בנגב מצויה בעיקר בחלקו שאינו סלעי – ביתרונות הלס בחלקו המערבי של צפון הנגב, ובמרבצי הלס בעמקים של הר הנגב.
סתוונית טוביה – פורחת בחודשים דצמבר ינואר ומכאן שאינה “מבשרת גשם” קלאסי. פורחת בעלומת פרחים לפני הופעת העלים שמופעים לקראת סיום הפריחה. תפוצתה בארץ – בתות ספר, ערבות ומדבריות. בנגב ובמדבר יהודה תפוצתה בספר מדבר יהודה אזור תקוע ועד ערד, וכן ברכסי הר הנגב.

מידע נוסף על מינים אלו
אתר צמחיית ישראל – סתווניות

חבצלת הנגב

מתוך סדרה של 3 מיני חבצלות נמצא מין אחד בנגב – חבצלת הנגב.
בשעות הצהרים הפרח סגור והוא נפתח בפיצוץ בשעות אחה”צ המאוחרות. הצמח מאובק ע”י פעילי לילה והפריחה נמשכת לאורך כל הלילה עד שעות הבוקר. לפרח ריח חזק על מנת למשוך אליו את המאביקים. צמח אוהב חולות צעירים ומכאן שנמצא אותו בעיקר באזורים חוליים.
פורח בחודשים ספטמבר אוקטובר.
תפוצה בארץ – ערבות ומדבריות.
בנגב נמצא בכל אזורי החול – חולות שפלת הנגב (חלוצה, עגור, שונרא), מישור ימין וכן בחולות הערבה.

מידע נוסף על מין זה
אתר צמחיית ישראל – חבצלת

נרקיס מצוי

אינו מבשר גשם, ומצוי בריכוזים קטנים בנגב. מפאת יופו ולקראת פריחתו בהר הנגב אנו מזכירים אותו כאן. נרקיסים בנגב ניתן לראות בנחל חצץ – מזרחית לשדה בוקר (נחל אחד מזרחה מהישוב החדש מרחב-עם) וכן בנחל דימונה. בשני המקרים ההגעה מחייבת הליכה רגלית בשילוב עם כניסה לשטח ברכב שטח. פריחת הנרקיס בנגב תחול במהלך חודש דצמבר, החל מהשבוע השני.

מידע נוסף על מין זה
אתר צמחיית ישראל – נרקיס מצוי

לינקים למידע נוסף

אתר צמחיית ישראל
טיולי פריחה
דו”ח פריחה

הפוסט על מבשרי הגשם – פרחים שפורחים בסתיו הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

פרחים וצבע, פרסומת ותחרות

denis012 — Mon, 10 Aug 2020 10:11:52 +0000

מתוך מאמר של אבי שמידע ודויד דרום - מה לחרק אצל הצמח

מי מאיתנו אינו נהנה לקנות מידי פעם פרחים וליהנות מיופיים – אבל האם לשם כך נוצרו הפרחים? בדרך כלל אנחנו שוכחים שהצמחים מיצרים פרחים לא בדיוק כדי לשמח אותנו, אלה למטרות רביה באמצעות מאביקים. הצמחים נעדרי יכולת תנועה עצמית וכדי לקיים הפריה זוגית הם נדרשים למתווכים נשאים.
את התפקיד הזה ממלאים לרוב בעלי החיים המאביקים ולעתים רחוקות יותר הרוח. רב המאביקים בארץ הם חרקים, אך למה להם לחרקים לבקר אצל הצמח, בודאי שלא על מנת ליהנות מיופי פרחיו. החרק המבקר בפרח לוגם צוף או אוכל מאבקתו המיוצרים ע”י הפרח ומשמשים כמזון אנרגטי, או כמקור לחלבונים עבור החרק. תוך כדי ביקורו בפרח, נתפסים גרגרי אבקה על גוף החרק, אותם הוא נושא לפרח הבא, שם יתפסו חלק מהאבקנים, שהם אברי רבייה זכריים, בצלקת, היא האיבר
הנקבי של הפרח, וכך תחול ההפריה.
האבקת הצמחים ע”י החרקים היא מערכת יחסים שיש בה גמול הדדי. לכאורה , העניין נראה פשוט. הצמח מעניק לחרק מזון ובתמורה הוא עוזר ברבייה והפצת הצמח. אולם הסתכלות מעמיקה יותר, מראה שמתקיימת מערכת יחסים מסובכת ועדינה מהנראה על פני השטח. למשל , איך יוכל הצמח להבטיח שהחרק אכן ימלא את תפקידו ויאביק אותו ולא יסתפק בשדידת “מרכולתו”. כמה צוף ואבקה כדאי לצמח ליצר, וכמה כדאי לו להשקיע בפרסום – הוא גודל הפרח, צבעו וריחו כדי למשוך אליו את החרק. ובכלל, איך מופעלת מערכת זו ללא מודעות ומחשבה? הצמח מציע לחרק שני סוגי גמול, צוף ואבקה. הצוף מכיל סוכרים ומים – המשמשים ליצור אנרגיה, האבקה – מכילה חלבונים המשמשים לבניין הגוף. מבחינת הצמח יש הבדל מהותי בין גמול הצוף לגמול האבקה. גרגרי האבקה נוצרים בראש ובראשונה לשם קיום ההפריה – והחרק האוכל ממנו מפריע לתהליך ואילו הצוף מיוצר ע”י הצמח אך ורק כדי למשוך את החרק המאביק. הצוף חבוי בתוך הפרח, וחרק אינו יוכל לדעת מה איכותו וכמותו ללא בדיקה פיסית בתוך הפרח.
נשווה את הפרח למסעדה ונקביל את גודלו וצבעיו למבנה ושילוט המסעדה ואת הצוף לאיכות האוכל המוגש במסעדה. כאשר עלינו לבחור מסעדה במקום לא מוכר, אין באפשרותנו לבדוק את טיב האוכל בכל אחת מין המסעדות במקום ואז להחליט היכן לאכול. עלינו להחליט איפה, לפי שלטי הפרסומת וחיצוניותה של המסעדה. בדומה לכך, כאשר על החרק להחליט באיזה פרח לבקר, עליו להחליט לפי צורת הפרח, גודלו וצבעו. כאן משתמש החרק בידע שלרשתו – ניסיון העבר (תורשה או אישי). גם החרק וגם האדם יעדיפו בדרך כלל לבחור בפרח או מסעדה שהם מכירים ואשר נותנים גמול ידוע ומצופה. אם אין לחרק כל ידע והעדפה מוקדמים, הוא יבקר בטיפוסי פרחים שונים וילמד מהניסיון המצטבר.
לפני הפרחים מספר אפשרויות.

האם להשקיע בפרסומת – כלומר האם לבנות עלי כותרת צבעוניים ומושכים.
איך להשקיע בפרסומת – איזה צורה של פרח, איזה צבע ואיזה גודל, כמה להשקיע כדי שהפרסומת תהיה אופטימאלית.
כמה להשקיע בגמול – כמה צוף ובאיזה איכות.
מה היחס בין הפרסום לגמול – לדוגמא האם ליצר הרבה צוף בפרח קטן.
איזה תקופה לפרסם – תקופה קצר , כלומר כל הפרחים נפתחים באחת, או תקופה יותר ארוכה

מדע האקולוגיה נמצא עדין בחיתוליו והשאלות שהוא שואל רבות מהשאלות שהוא מסוגל לענות עליהם. האקולוגיים מחפשים בעיקר הסברים של התאמה והסתגלות – כלומר, תיאוריות המסבירות שלהתנהגויות הנצפות, או לצורות הקיימות של הפרטים והחברות בטבע, יש יתרון אבולוציוני “ולכן הם מתנהגים כך”. רוב המודלים והכללים שיוחלו בהמשך לקוחים מתורת המשחקים ומן הכלכלה. התייחסות ליחסי הגומלין בין הפרחים לבין החרקים המאביקים אותם כדומים ליחסים שבין קונים למוכרים – הינה נקודת מוצא חשובה במאמר זה.

פריחה, רכס חלוקים, הר נגב.

מרבדי פריחה בנגב, צהוב וסגול צבעים דומיננטים.

רקפות.

כמה להשקיע בפרחים - עקרון היתרון היחסי

בשיקול כמה להשקיע בגודל הכותרת או בכמות הצוף לא חשוב כל כך הערך המוחלט של ההשקעה. חשוב יותר, שבאמצעות ההשקעה בפרסומת ובגמול יעברו החרקים המאביקים משאר הפרחים אל הפרח המפרסם. כלומר, חשוב לדעת כמה משקעים המתחרים, ובהתאם לכך להשקיעה וזאת בהנחה שהשקעה בפרסות עומדת ביחס ישר לגודל הכותרת וההצלחה במשיכת החרקים תלויה בגודל הכותרת. מכאן שפרט מסוים צריך להיות מעט גדול יותר או לפחות בגודל מתחריו. אנו יכולים להניח שצמחים בעלי פרחים גדולים נמצאים במקום בו התחרות על מאביקים גדולה וחריפה, ובמשך האבולוציה נערך מעין מרוץ להגדלת הפרח. מיני הפרחים מתחרים על חסדי המאביקים וכל אחד משקיע את ההשקעה בפרסומת – קרי בכותרת הפרח שלו.
למה הדבר דומה? לתחרות בין חברות ליצור מוצר זהה המתנהלת באמצעות פרסום במדיה תקשורתית כל שהיא. יתכן מצב בו לא תהיה כל פרסומת, ואולם אם אחת החברות פתחת במסע פרסומת תוקפני היא גוררת עמה את מתחריה, והתחרות ביניהן גוררת השקעה הולכת וכגדלה בפרסומת. האם ימשך המרוץ לעד? אפשר שהמרוץ יימשך דורות רבים, אלא שקצב תוספת ההשקעה בפרסומת ילך וירד. אפשר שהמרוץ יגיע לשיווי משקל בו ימשכו כל המשתתפים להשקיע משאבים רבים בפרסום. חשוב להדגיש ששיווי המשקל אינו כדאי, וכל המשתתפים מפסידים. שלא כמו בני אדם, הצמחים אינם יכולים לעשות הסכמים שיבטלו את הפרסומת. אם כך ההתחרות על המאביקים גורמת לחלק מהצמחים לייצר פרחים מרהיבי עין. פרחים אלו הם אולי בזבוז הכרחי מבחינת הצמחים – אך לנו זו חגיגה לעיניים.

אמינות בפרסום

למשפחת הסלקיים פרחים קטנים ולבנים, שאינם מושכים חרקים מאבקים. ואכן משפחה זו מאובקת ע”י הרוח בלבד. משפחה הסלקיים היא דוגמא לאמינות בפרסום, פרח שאינו מכריז על עצמו ואינו מספק כל גמול.
לחלמית הגדולה פרח גדול המושך מאביקים רבים באמצעות צבעו הוורד העז, ובמרכזו, מתחת לבסיס עלי הכותרת מצויות חמש כוסיות עשירות בצוף. בחודשים אפריל מאי אפשר לראות דבורים רבות המבקרות את פרחי החלמית הגדולה ולוגמות מין הצוף. מעניין לציין תופעה הנוגעת לדבורים – פתחי הצוף של החלמית הגדולה מצויים בין הבסיסים של כל זוג עלי כותרת, סה”כ חמישה פתחי צוף, הדבורים הגדולות מבקרות על פי רוב בכל פרח חמש פעמים בדיוק – רמז שהן זוכרות כי בפעם השישית לא ימצאו צוף. החלמית הגדולה היא אפוא דוגמא לאמינות בפרסום. ואולם האם תמיד זה כך? האם גודל הפרסומת מעיד תמיד על טיב הגמול? באשר למסעדות, לפחות, יסכימו הכול שכלל זה איננו תופס – ויהיו אף רבים שירחיקו לכת ויטענו שההפך הוא הנכון, וכי בדרך כלל בפתח מסעדות טובות לא יימצאו שלטי פרסומות צעקניים. ובאשר לצמחים, האם תמיד יש קשר בין גודל הכותרת ויופייה לבין כמות הצוף שבפרח? זאת אין אנו יודעים. לפחות במספר מקרים קיימים בטבע צמחים רמאים המגדלים פרחים גדולים ויפים שאין בהם כל גמול. רוב מיני הסוג סחלב בארץ הם, כנראה, דוגמא לסוג הרמאות הנפוץ.
הפרח הרמאי מגדל פרח הדומה לזה של צמחים הנותנים צוף רב. למה הדבר דומה? למרכז מסחרי הידוע בדוכניו הטובים שבו, והנה סוחר אחד מנצל את המוניטין שיצאו למקום ומוכר סחורה גרועה. כל זמן שהרמאי במיעוט והאנשים אינם מצלחים להבדיל בין הדוכנים השונים, הוא מצליח. וכך בשוק הפרחים – כל זמן שהפרח הרמאי במיעוט בקבוצה שהוא מחקה, יבואו אליו חרקים. הצלחת הרמאי תלויה גם בהתנהגות הצד השני. אם למרכז המסחרי שבו עומד הדוכן שאיכותו ירודה באים בעיקר לקוחות קבועים הם יצליחו לאתר את הרמאים עד מהרה. אולם אם המרכז המסחרי עומד במקום שבו רוב הלקוחות הם לקוחות מזדמנים, דוגמת שדה תעופה או תחנת אוטובוס מרכזית – אז ישגשגו הרמאים. ואכן כולנו יודעים שבחנות מזדמנת עלינו להיזהר יותר מאשר בחנות שכונתית קבועה. אבל יתכן מצב שבו נוצר שיווי משקל – הקונים הקבועים במרכז הקניות יודעים מניסיונם היכן החנויות האמינות ואליהם הם יפנו, ואילו החנויות הרמאיות ממשיכת להתקיים בזכות הלקוחות המזדמנים שאין להם את הזמן או היכולת לערוך מחקר שוק. ומהמשל לנמשל – בשיא האביב, כאשר יש שפע של מיני פרחים, נצפה גם לפריחות של צמחים רמאים, אשר אין בפרחיהם כל גמול או שהגמול איננו ביחס ישר לגודל הכותרת שלהם. לעומת זאת בקיץ ובסתיו כאשר מספר הצמחים הפורחים קטן מאוד, נצפה שכל הצמחים ייתנו גמול וצוף כמובטח בפרסומת.

איזה צבע אבחר

באביב נפרשים לעיני המטייל מרבדי פריחה מרהיבי עין. כמה מכתמי הפריחה בעלי גון אחד, ואילו למרבדי פריחה אחרים שלל צבעים ובהם הצבע הצהוב והוורוד-סגול שהם הצבעים השכיחים, והוא הניגוד השכיח ביותר בין הכתמים השולטים. שלשה צבעים שולטים בצמחיית הארץ – צהוב, ורוד-סגול ולבן שמהווים יותר מחמישים אחוז מכלל הפרחים. היחס ביניהם נשמר בכל חלקי הארץ ולאורך כל עונות השנה. מדוע אלו הצבעים השולטים? למדענים אין תשובה חד משמעית על כל. שתי תשובות אפשריות משקפות שתי גישות שונות. הגישה האחת טוענת שתכונות רבות בפרח וכל שכן בצבעיו, לא התפתחו בהתאמה מכוונת לחרקים וליחסי הגורמים השונים המשתתפים במערכת האקולוגית. בני משפחת המורכבים למשל, צהובים כי יש בהם חומרים כימיים המחזרים אור באורך גל צהוב. אלה תכונות שיטתיות של המין, הסוג או המשפחה, ואין צבעים משתנים בקלות ובמהירות אבולוציונית בהתאם למאבקיהם ולצבעים של מינים אחרים. הגישה השנייה טוענת – אכן יש מקום לשאול למה פרח מסוים בצבע כזה דווקא ומדוע ניגוד צבעים כזה או אחר דווקא הוא הנפוץ. כאמור המחקר בסוגיות אלה נמצא בראשיתו ותשובות חד משמעיות עדין אין. יתכן והאמת נצאת איפה שהוא באמצע, והאתגר הוא לנסות ולהסביר אותו חלק שבו הצבעים הם אכן תוצאה של יתרן יחסי. להלן כמה “כללי התנהגות” של חרקים לגבי צבע וצבעוניות:

לחרקים שלושה שיאי רגישות בראייה – צהוב, כחול ועל סגול, כלומר, רגישות ההבחנה שלהם גבוהה יותר לגבי צבעים אלה. אך ניסויים מראים שאין הם מעדיפים לבקר אצל פרחים בעלי שלושה צבעים אלה דווקא.
הצבע הצהוב הוא הנפוץ בצבעי הפרחים בעולם, הוא בעל החזרה גבוהה וחרקים רבים מעדיפים אותו.
דבורים מעדיפות פרחים שצבעם כחול או סגול.
פרפרים מעדיפים את הצבע הוורד או האדום.

אבל גם בכללים אלה יש הרבה יוצאים מין הכלל. אם כך מהם כללי הצבע אשר באמצעותם מושכים הפרחים את החרקים?

א. ניגוד צבעים השילוב של ורוד וצהוב מהווה, כנראה, ניגוד צבעים בולט המושך את החרקים המאביקים. ואכן מתחילת עונת הפריחה בחודש פברואר ועד שלהי האביב ניתן לראות צירופי ניגודים של צבעי הצהוב והוורד. אילו לבשו כל הצמחים אותו צבע המינים השונים היו בולטים הרבה פחות וכולם היו יוצאים מופסדים. מכאן שמקרה זה חל הכלל – עזור לי ואעזור לך.

ב. האם אבחר צבע שונה או אנהג לפי הנורמה לא כל הפרחים צהובים או ורודים, ולא כלום נפוצים ושלטים בטבע בכתמים גדולים. יש גם פרחים בעלי צבעים יותר נדירים ופרחים בגדלים שונים. נשאלת השאלה, האם ניתן לתת הסבר מקיף לאותם פרחים בעלי צבע וצורה יוצאת דופן והם אינם שולטים בנוף. הסבר חלקי יוכל לשמש הכלל הראשון – ניגודי הצבעים, שכן פרחים בולטים על רקע הצבע הנפוץ באזור מחייתם. אולם בקבוצה זו מצויים על פי רוב מיני צמחים שאינם שולטים, אלה נדירים יחסית בשטח. כאשר מין חדש מצטרף לחבורת צמחים שבה נפוצים הצבעים הצהוב והורוד, עליו לבחור צבע לפרחיו. אם יבחר בצהוב או בורוד, יצטרף לרוב, והחרקים שהתרגלו לבקר בפרחים צהובים או ורודים יבואו לבקר גם אצלו אבל בתדירות נמוכה. אולם אם שיחק לו המזל האבולוציוני ונצרה בו מוטציה של צבע חדש ומיוחד – יתכנו שני תהליכים מנוגדים: ייתכן שלמרות צבעו השונה לא יימשך אליו שום חרק והוא יכחד, וייתכן שבגלל לחץ התחרות בין המאביקים יבקרו אותו מאביקים המבכרים “חידושים ואתגרים”. אלה ייהנו מצופו ומאבקתו וייצמדו אליו בתהליך האבולוציוני. כלומר, פרח שצבעו שונה מהכלל ונדיר, סיכוייו גדולים, אבל גם הסיכון שהוא נוטל על עצמו גדול. אם ימצא החרק המוכן להסתכן – צאצאיו יתרבו, ואם לא ימצא חרק כזה – סופו להיכחד.
כאנלוגיה להתנהגות האנושית בה מתקיים לרוב הכלל המראה שהבחירה בנורמה היא הבחירה עם הגמול הנמוך ביותר, בעוד שבחידוש וביוצא מין הכלל קיים סיכויי לגמול רב לצד סיכון גבוה. אז מה עדיף – להיות שולט וחלק מכלל גדול או להיות נדיר מיוחד ויצא דופן? כאמור התשובה אינה חד משמעית, וכל דרך צופנת בחובה יתרונות וחסרונות.
כאמור, מדע האקולוגיה עדין נמצא בראשיתו. רוב התיאוריות וההסברים במאמר זה הם בגדר השערות, וצריך להתייחס אליהם בספקנות ובזהירות. אך אם נוצר אצלכם גירוי והתחלתם לתהות מדוע קיימים דגמים צבעוניים נהדרים בפרחי הארץ – דיינו.
המקור למאמר זה הוא מדריך פרחי הבר בישראל – חלק ב’ שנכתב ע”י אבי שמידע ודויד דרום, בהוצאת כתר.

הפוסט פרחים וצבע, פרסומת ותחרות הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

שיירות המדבר

denis012 — Mon, 10 Aug 2020 09:33:52 +0000

עזרא אוריון

(מתוך ‘דרכי הבשמים’, בעריכת עזרא אוריון ויעקב עיני, בהוצאת מדרשת שדה בוקר,1991.)

א. הופעת שיירות מדבר*

מקובל על החוקרים לתארך את הופעת הגמל, כרכב שיירות מדבר** במזרח הקרוב, למאות ה – 11 – 13 לפנה”ס. עד אותה תקופה אילצה תפוצת המשקעים את שיירות החמורים, הידועות כבר כאלפיים שנה מוקדם יותר, לנוע ממסופוטמיה במעלה נהר פרת עד אזור תיפסח, ולהגיע אל בקעת הלבנון או אל נאת דמשק (אופום או אופי במצרית), תוך עקיפת המדבר הסורי מצפון, לחצות את ארץ-ישראל ולנוע לאורך חוף סיני עד לאזור הדלתה.
תפוצת המשקעים במזרח התיכון התוותה לא רק את דרכי שיירות החמורים, הפרדים והסוסים לאורך שולי הסהר הפורה, אלא גם את צירי התנועה של הרכב האופני הנגרר על-ידי בהמות אלו: עגלות, כרכרות ומרכבות. עגלות בעלות גלגלי עץ מלאים ידועות כבר בתרבות השומרית, בחצי הראשון של האלף ה- 3 לפנה”ס. המרכבה בעלת אופן החישורים, ידועה במזרח התיכון החל מן המאה ה18- לפנה”ס. הגלגל כמעט לא חדר אל המדבר עצמו עד הופעת הרכב המוטורי, סביב ראשית המאה הזאת, ערב מלחמת העולם הראשונה.
התפתחות שיירות של גמלים*** בסוף האלף ה – 2 לפנה”ס היוותה מהפכה תעבורתית, שפתחה צירים ישירים חוצי-מדבר מן המפרץ הפרסי ומדרום-ערב אל הים-התיכון. הופעתן של נאות-המדבר פטרה ותדמור כערי שיירות, מהווה ביטוי מובהק להתפתחות זו.
המיצר הגיאוגרפי שבין ראש מפרץ אילת ובין ים-המלח, ניקז חלק ניכר מצירי שיירות אלה אל הנגב. יש להניח, שהחל מסוף האלף ה – 2 חוצות אותו אורחות גמלים ומתמסדים בהדרגה דרכים ראשיות וחניוני לילה ליד מקורות מים.
____________________
* המקורות למאמר זה מופיעים בסוף המאמר.
** המושג ‘שיירה’ (בארמית: שירתא, בערבית: שיארה) איננו מגדיר את מין הפרטים המהווים אותה ואת מספרם. בפפירוסי זנון משנת 259 לפנה”ס נמצא “חשבון הכנסות משיירות גמלים”, המתאר שיירות בנות ארבעה
גמלים, הפועלות על ‘דרך הים’. שיירה יכולה למנות עשרות, מאות ואף אלפי גמלים. *** גמל באכדית: גמלו; בארמית: גמלא; בערבית: ג’מל.

הרודוטוס מדווח בשנת 448 לפנה”ס על שווקים שבין קדיטיס (עזה) ויניסוס (חאן יונס?), המופעלים בזיכיון על-ידי “ערבים חופשיים ממס” לשלטון הפרסי. נראה, שיש לראות בעיקר בעזה את ‘פי הצינור’ של צירי סחר המור, הלבונה, הזהב והתבלין, מעת היתמסדותה של רשת שיירות המדבר, סביב המאה ה – 10 לפנה”ס, ועד לתקופה הרומית-ביזנטית (המאות ה – 2 עד ה – 7 לסה”נ).*
תיארוך הופעתה של הישות הערבית-נבטית בנגב הינו עדיין מעורפל. ניתן לתארך אותה לסוף התקופה האשורית – ראשית הפרסית (המאות ה – 8 עד ה – 6 לפנה”ס). עדויות ארכיאולוגיות לחניונים נבטיים מן המאה השלישית לפנה”ס במואה ובעבדת, וכן למצד נבטי במואה ולמצודה נבטית בתל ניצנה מן המאה השנייה לפנה”ס, מסמנות את שלב היאחזותם הברורה בנגב. החניונים מתפתחים בהדרגה כחאנים, ואלה מהווים, כנראה, מרכזי – גיבוש לערים הנבטיות העתידיות.1
תפוצת הערים הנבטיות והכפרים שביניהן מבטאת בבירור את תפוצת המשקעים באזור זה: רק בתחומי המפנה הגשום הצפוני-מערבי של הר-הנגב הפכו החאנים לערים, ששילבו שירותים ואבטחת שיירות בחקלאות מדברית מפותחת ובגידול צאן.

שיירת גמלים בסיני

דרכי שיירות המדבר העתיקות, ביחס לפיזור גשמים שנתי - גם בנגב עד עזה

שיירת גמלים בסיני

ב. הגמל - תפוצה וביות

הגמל החד-דבשתי (Camelus dromedarius) נפוץ בעיקר בדרום-מזרח אסיה ובצפון-אפריקה, כולל המזרח-התיכון, ואילו הגמל הדו-דבשתי (C. Bacterianus) נפוץ בעיקר במדבריות הקרים של אסיה המרכזית. תהליכים אבולוציוניים, בשילוב תכונות פיסיולוגיות ודרכי התנהגות, הביאו להתאמתו של הגמל להישרדות בסביבה מדברית.2
תיארוך ביותו של הגמל שנוי במחלוקת חוקרים. עצמות גמלים נמצאו באתרים פריהיסטוריים מן הפליאולית התחתון באסיה התיכונה, בהודו ובצפון-אפריקה. עצמות גמל בר נתגלו בחפירות של עובדיה שבעמק הירדן, בשכבה המתוארכת ל – 1.250.000 לפנה”ס, ובמדבר הנובי באתרים מוסטריים כ – 40.000 לפנה”ס. המושג ‘ביות’ (Domestication) כולל קשת של תפקודים: בהמת מרעה, התורמת לאדם חלב, צמר ובשר; בהמת משא ביתית להעברת אוהל או מיטלטלין לטווחים קצרים; בהמת חריש, דייש והובלת יבולים; רכב תקשורת וסחר ארוכי-טווח; רכב לחימה.
יש המתארכים את ביות הגמל לתקופות הפריהיסטוריות הנזכרות, ויש המתארכים אותו לתקופה הכלקוליתית – האלף הרביעי לפנה”ס.
____________________
* תופעה מקבילה לעזה באותן תקופות הייתה לפטיס מגנה Leptis Magna, בחוף לוב, כיום לבדה ממזרח לטריפולי – מושבה פיניקית מהמאה העשירית לפנה”ס. הייתה כפופה לקרתגו ואחריה לרומי. עושרה מיוחס על-ידי ההיסטוריונים להיותה ‘פי הצינור’ של נתיבי שיירות הגמלים, אשר חצו את מדבר סהרה מאפריקה המשוונית.
(ארתור סגל, בתוך: מיכה לוין / ‘אדריכלות מונומנטלית בירושלים’, עמ’ 19, תכנית העיר והנמל);
ראה: ‘The Camel’ / Gauthier Pilter & Dagg, 1981

במרכז חצי-האי ערב נתגלו ציורי סלע המתארים צייד גמלים מחד, והולכת גמלים ורכיבה על גמלים מאידך. יש המזהים בצירוף זה את שלב ביותו של הגמל, אך תיארוכו של שלב זה שם איננו ברור.
בצפון תימן נמצאו צלמיות חימר של גמלים המתוארכות ל – 1000 לפנה”ס בקירוב, והן הקדומות מסוגן שנתגלו עד כה.

ג. השיירות - מבנה, ארגון וביצוע

תוכנו של פרק זה מבוסס בעיקרו על ספרה של כריסטינה פ’ גראנט: ‘המדבר הסורי’, המסתמך על מספר רב של מקורות ביבליוגרפיים ועל חקירותיה ונסיונה של המחברת.4 לדעתה של כ”ג ועל-פי העדויות, נראה שתבנית שיירות המדבר, ארגונן, מבנן וצורת תנועתן, לא נשתנו הרבה מאז הופעת השיירות בסוף האלף השני לפנה”ס. רוב המקורות המתארים שיירות אלה, הוא ממאות השנים האחרונות. אך ניתן להקיש מתיאורים אלה בקירוב את תבניתן של השיירות הקדומות:
גוף השיירה – החל מסוף האלף השני לפנה”ס נכללו בו גמלים הנושאים מטעני סחורות, אספקה, מים, סוחרים ונוסעים שונים. מספר הגמלים נע, כנראה, מבודדים ועד מאות אחדות ואף יותר.
המנהיג – בטבלת תדמור הוא מוגדר כ’סינודיארך’ (בערבית: באשי). הוא נבחר בידי הגורם היוזם: ממלכתי, עירוני, שבטי, איגוד סוחרים וכו’. אחריותו הייתה כוללת – משלב התארגנות השיירה ועד פיזורה בעיר היעד. ברוב המקרים היה זה שיחי’ בדווי חזק וידוע במרחב.
מטה השיירה – בעלי תפקידים נוספים לעזרתו של המנהיג: מורה-דרך (בערבית: דליל), לא פעם אב ובנו המתלמד; אמרכל, רצים ומשרתים.
משמר נייד – רכוב ו/או רגלי
נהגי הגמלים – בעליהם או נהגים שכירים, אחד לכל גמל או לגמלים אחדים.
הגמלים – סופקו על-ידי היוזם או על-ידי שבטים ‘מגדלי גמלים’, במרחב הסמוך לעיר המוצא.
אל השיירה העמוסה צורפו גמלים ‘ריקים’ להחלפה. לעתים שבט אחד הוא שהנהיג, סיפק את הגמלים ואבטח את השיירה – בכעין מונופול.
הכנות למשימה – לכל יציאת שיירה, בכל היקף שהוא, קדם שלב פעלתני של התארגנות: ריכוז הון, בחירת מנהיג, ריכוז המטענים, גיוס גמלים ונהגי גמלים, מינוי מטה, הסדרת חוזים וביטוח, הסדרת הסכמי-מעבר עם ‘מלכי הארצות’ – בעיקר שיח’ים בדוויים, וגיוס יחידות משמר. שלב זה יכול היה להימשך עד חודשיים-שלושה.
ציר תנועה – נבחר על-ידי המנהיג מבין הצירים שהיו בכל התקופות הנזכרות, כבר ‘עתיקים כזמן’, לאור הערכת-מצב שלקחה בחשבון שיקולי עבירות, עונות השנה, מצב מקורות המים במרחב, מצב המרעה, מצב הביטחון לאורך הצירים השונים, גובה התשלומים שיש לשלם עבור מעבר, יחסי הכוחות בין השבטים ובין האימפריות וכו’.
צורת תנועה – השיירה נעה על-פי-רוב במתכונת קבועה: המשמר הקדמי, עם מורי-הדרך, נעו קילומטרים אחדים לפניה, אחריהם נעו המנהיג ומטהו, ואחריהם השיירה עצמה, כשלאורכה נעים, פרושים, אנשי המשמר.

- השהיות בדרך במשך היום היו קצרות. בתנאי שרב קשים הייתה שהיית צהרים ארוכה יותר.
- הכניסה לחניון לילה בשטח הייתה בדרך-כלל שעה-שעתיים לפני שקיעת השמש – לפריקת

לעתים מוזכרת תנועת שיירות גם בשעות הלילה.

מהירות התנועה ומשקל המטענים – אלה הושפעו מעומס הגמלים, ממספרם, מעבירות שטח, מעונת השנה, ממצב המרעה ומקורות המים וכו’. המסע מבצרה לחאלב (לפי כ’ גראנט), שאורכו כ – 2000 ק”מ, ארך 70-30 יום.
– גמלי רכיבה רכובים – מסוגלים לנוע כ – 9-5 ק”מ בשעה, במשך 20-10 שעות ברציפות, בשטח נוח. – גמלי משא עמוסים – נעים כ4- ק”מ בשעה, כ40-30- ק”מ ביום.

תודות למבנה גבו הקמור יכול הגמל לשאת משאות כבדים יותר מאלה שיכולים לשאת הסוס, פרד או החמור. המטען מועמס על גבו על-פי-רוב כשהוא רובץ, ואם המשא כבד מדי עבורו, לא יכול להתרומם על רגליו האחוריות. אם הצליח בכך, יצליח להתרומם גם על רגליו הקדמיות. גמלי הנוודים בסהרה נושאים ביום, בדרך-כלל, עד 150 ק”ג. בקורפוס הגמלים הבריטי, במלחמת העולם הראשונה, נשאו הגמלים כ – 200 ק”ג. גמלי משא גדולים, שמשקלם כ – 600 ק”ג, יכולים לשאת כמחצית ממשקל גופם בקצב מסע רגיל.5
ט”א לורנס, ‘איש ערב’, מדווח בספרו ‘שבעת עמודי חכמה’, על סבילותם של גמלי רכיבה ועל מהירות תנועתם במלחמת העולם הראשונה:
…לאחר כיבוש עקבה ב-6.7.1919 הוא חוצה את סיני עם 8 רוכבים… ראס אל-נאקב… תמד… מעבר המיתלה… אל-שאט… כ – 240 ק”מ ברכיבה רצופה, תוך 49 שעות כ – 5 ק”מ/שעה.
בפברואר 1918, עם כמה רוכבי גמלים, הוא יורד לפנות ערב מטפילה שבהרי אדום, דרך נקב ד’חל… עין- חוסוב… את מעלה העקרבים The pass, הם עולים לפנות בוקר ומגיעים לבאר-שבע בצהרים. כ-128 ק”מ תוך כ – 20 שעות במהירות של כ – 6,4 ק”מ/שעה, בנתיב תלול בחלקו.6
כתב ה’נשיונל גיאוגרפיק’, ת’ אברקרומבי, ראיין סוחר המוביל חיטה וסחורות מן הנמל הסעודי אד-דמאם אל גבול צפון-תימן:
“…כילד עבדתי בשיירות הגמלים של אבי… המדבר היה נרחב והצעדות ארוכות… מטען של כ550- שקים היה מובל על-ידי כ – 135- גמלים… משך המסע היה 60-50 יום, כ – 1,100 ק”מ, כ – 200 ק”ג לגמל, כ – 22 ק”מ ביום… כיום המשאיות שלי מעבירות מטען כזה תוך יומיים…”7
התבנית:מצודה/חאן/מקור מים – כתחנת דרכים, מופיעה ונמשכת בשינויים קלים בכל התקופות הנזכרות. יחידות המשמר שהוצבו בתחנות אלו היו שילובים אתניים שונים של צבא אימפריאלי ומקומיים. המרחק בין תחנה לתחנה היה בין יום הליכה לבין ימים אחדים. העדויות הארכיאולוגיות לתחנות בחיג’אז או בעומק המדבר הסורי ובצפון-ערב, מעטות ביותר, לפי שעה. עם ההתקרבות למקור מים, היו הגמלים מריחים אותו מרחוק. הגמלים ‘הריקים’ היו מאיצים, מקדימים את השיירה ומדליחים את המים ברגליהם… בתנאי צמא הייתה מתפתחת תחרות סמויה ואכזרית בין נהגי הגמלים על השקיית גמליהם…
ניווט – לעתים היו השבילים נמחים בסופות החול והאבק, והבאשי היה מאבד את הכיוון על-פני מישור האינסופי. הוא היה מחנה את השיירה עד הלילה כדי למצוא את הכיוון על-פי הכוכבים. בסיפורי הנוסעים מוזכרות רוחות השרב של המדבר, הנושבות כמו מתוך ‘כבשן זכוכית’.
הקור בחורף מומחש בכך, שהמים בנאדות העור קפאו לקרח, ולא ניתן היה לשתות מהם עד הצהרים. בעת גשם היו מקומות, שהקרקע נעשתה בהם כה חלקלקה, עד שהגמלים החלו מחליקים ונופלים והיה צורך לעצור את השיירה עד עבור המטר והתייבשות קרום האדמה.8
שבטי המדבר – מעבר השיירות דרך הטריטוריות של שבטי הבדווים היה נושא רגיש בכל התקופות הנזכרות, כאשר מערכת רופפת של תשלומים, יחסי כוחות בין-שבטיים, מתנות ויוקרה מונעים במידה מסוימת פשיטות שוד מצידם…
הובלה סדירה, גביית תשלומי-מעבר וביזת השיירות, היו ענפים מקבילים, שבהם פירנסו אורחות-הסחר את תושבי המדבר.

הפוסט שיירות המדבר הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

מזרח ירדן – על “לורנס איש ערב” וגם על ארמונות המדבר

denis012 — Mon, 10 Aug 2020 09:28:31 +0000

ת.א. לורנס – "לורנס איש ערב"

תומס אדוארד לורנס נולד ב 1888 באנגליה. הוא הגיע למזרח התיכון ב – 1909 כארכיאולוג שהתעניין במיוחד בתקופה הצלבנית באיזור והשתתף בחפירות ארכיאולוגיות בצפון עיראק בכרכמיש. עסק גם במסע חקר ומיפוי במדבר צין בסיני, בנגב.
במהלך מסעות אלו קנה לעצמו לורנס שליטה בשפה ובתרבות הערבית שהקסימו אותו. כמו אנגלים רבים אז ובעתיד הוא נמשך לדמות הלוחם הבדואי האציל והנועז, לסוסי הערביים ולרכיבה על הגמלים.
באותה עת התהדקו קשריו עם הביון הבריטי, שהבין שאדם כמו לורנס ניתן לניצל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כאשר הבינו בבריטניה שישנה הזדמנות פז לשנות את המצב הפוליטי במזרח התיכון מן היסוד ולהכות מכות מוות באימפריה התורכית הגוועת הוא הועבר לקהיר, מרכז הביון הפוליטי והצבאי של בריטניה במזרח. בקהיר הוטל עליו להיצמד לאמיר פייסל בנו של חוסיין ה”שריף” השליט של העיר מכה. עם פייסל שהיה ידידו הקרוב ולו שימש כיועץ צבאי נטל לורנס חלק ולפעמים גם יזם, חלקים במרד הערבי הגדול כנגד התורכים. אף שהיה קציר צעיר וזוטר, השכיל לורנס בכישוריו היוצאים מין הכלל להפוך לחוליה מרכזית באירגון הכוח הערבי שפעל במרחב כנגד האימפריה העותומנית. עיקר פעילותו של לורנס היתה במרחב שבין האזור המיושב למדבר – הלוא הוא ספר המדבר, כאשר המדבר המזרחי משמש לו כבסיס להתארגנות רחוק מרכוזי הצבא התורכי ומעבר ליכולת החדירה שלו, הוא כותב, “יהיה עלינו לרתק את האוייב בעזרת האיום השקט של מדבר עצום ובלתי מוכר ולא לחשוף את עצמנו עד שנתקוף” (שבעת עמודי חוכמה, משרד הביטחון 170).
במהלך הלחימה לורנס נטל חלק במעשי גבורה שונים שהפכו אותו למפורסם ונערץ בקרב הערבים. לורנס תרם לגיבוש המבנה ודרכי הפעולה של צבא המרד, ניהל ביחד עם פיצל ואחיו עבדאללה את פעולות השבטים המורדים וקבע את האיסטרטגיות שלהם וואת תכסיסיהם.
שולט בשפה הערבית, על מכמניה, לבוש כבדואי, רכוב על גמל, מצוי לפני ולפנים בעולם התוכן של שבטי הבדואים, טווה כמעשה אומן את כוח הגמלים שפשט על עמדות התורכים לאורך מסילת הרכבת החיג’אזית, פעל והפעיל, שילהב לקרב, יזם מבצעים, מימן אותם והוליך את אש הלחימה עד היעד הסופי – כיבוש דמשק.
הוא ניהל למעשה לוחמת גרילה קלאסית. הוא ריכז את הפעולות בהפרעות לדרכי התחבורה של תורכים על ידי מארבים, חבלות, הריסת מחסנים צבאיים וזריעת חוסר ביטחון ובהלה בקרב היחידות התורכיות השונות שהיו מפוזרות בשטח המדברי הנרחב. הוא אף השתתף בעצמו ברבים ממבצעיו, בייחוד במבצעים שהיו קשורים בפיצוץ רכבות ובחבלה במסילת הברזל החיג’אזית. לזכותו נזקפת האסטרטגיה של ריתוק הכוחות הטורקים של הארמיה הרבעית לעיר אל-מדינה דבר שעזר לבריטים בפיקודו של גנרל אלנבי לכבוש את ארץ ישראל ב-1917 ואז הוביל לורנס את הערבים במבצע מזהיר לכיבוש עקבה וניתק את חיל המצב התורכי במדינה מעורפו.
במהלך שנות הלחימה פעל לורנס במשך תקופה ארוכה במרחבי המדבר המזרחי המצוי כיום בתחום ממלכת ירדן. שמות כמו ואדי רם, ג’אפר, ביר ואזרק, נזכרים בכתביו פעמים רבות, שמשו לו הן כבסיס זמני והן כבסיס קבוע, להתארגנות וריכוז כוחות או לעצירה קצרה בדרך לפשיטה על המסילה החיג’אזית ותחנותיה, אשר לאורכה התבוסס הצבא התורכי. פעילותו במרחב זה בשנים 1917-1918, היתה במקביל ובתאום ללחימת הכוחות האנגלים בארץ ישראל תחת פיקודו של גנרל אלבני, לאחר כיבוש באר שבע בנובמר 1917.
לצידו של לורנס, פעלו ראשי השבטים בתוכם בלטו מספר דמויות מרכזיות כמו למשל נאצר – השריף של מדינה, מצאצאי עלי ושעיי במוצאו, המלווה את לורנס ממלחמתו הראשונה בחיג’אז ועד כיבוש דמשק, או עודה אבו טאי, שיח ונסיך בדואי רב תושיה, משבט החוויטאת מדרום ירדן, אשר הפך לאגדה בין הלוחמים הבדואים.
מלחמת המדבר אותה ניהלו הבדואים תוך שימשו ביכולת התנועה שלהם במרחביו, וזאת בניגוד לכוחות התורכים שהוגבלו לישובים, למסילה ולמקורות המים, היתה המלחמה האחרונה בה בא לידי ביטוי יכולת זו. עם פיתוח הרכב המוטרי, כלי הטיס והיכולת לחדור עמוק לאזורים מדבריים באמצעים טכנולגים, איבדו הבדואים, דרי המדבר, את יתרונם בו. למעשה מאז ועד היום לא הופעלו שוב האמצעים והיכולות אותם היטבו להפעיל לורנס והבדואים במלחמה זו – תעבורת גמלים מעולה, איפוק וסיבולת אישית, הכרה השטח ויכולת תנועה מרשימה בו.

על דרכי הפעולה:
מתוך “שבעת עמודי חוכמה” תומס אדוארד לורנס, (הוצאת משרד הביטחון):

” בתורכיה היה הציוד נדיר ויקר, אנשים הוערכו פחות מציוד. הסיסמא עבורנו הייתה להרוס, אך לא את הצבא התורכי, אלא את ציודו. חיסול גשר תורכי או מסילה, מכונה, או תותח, או מטען חומר נפץ היה בעל ערך רב יותר עבורנו מאשר חיסולו של חייל תורכי” (שם, 170).

” כיוון שלעיתים רחוקות היה עלינו להטריד עצמנו במה שעשו אנשינו, אך תמיד במה שהם חשבו, היה מינון התזונה (רוחנית, פעילות ההמרדה, לא במקור) הנכונה עבורנו יותר ממחצית עבודת הפיקוד…. באסיה היו היסודות הסדירים כול כך חלשים עד שהבלתי סדירים לא יכלו לאפשר לכלי הנשק הרוחני להחליד” (שם, 171).

“לא היה לנו דבר חומרי להפסיד, כך שקו הפעולה הטוב ביותר שלנו היה לא להגן על דבר ולא לירות בדבר. הקלפים [החזקים] שלנו היו מהירות וזמן לא עוצמה וההלם. המצאת שימורי הבקר הועילה לנו יותר מאשר המצאת אבק השריפה, בהעניקה לנו עוצמה אסטרטגית יותר מאשר טקטית, כיוון שבערב, טווח היה חשוב מכוח, ומרחב גדול חשוב מעוצמתם של צבאות” (שם, 171).

קצר ח'ראנה - ארמונות המדבר - מזרח ירדן

הפסקת נישנושים - על שפת מצוק "טרת כבד" - דרומה מקע' אל ג'אפר - מזרח ירדן

ת.א. לורנס - "לורנס איש ערב"

ארמונות המדבר

בספר המדבר שממזרח לירדן במרחק 120-80 ק”מ פרוסים כעשרים ארמנות ומיצדים. הם מכונים בערבית קצר שפרושו מצודה, אך יש במינוח זה כדי להטעות, שכן על אף חזותם החיצונית, לא נועד להם תפקיד צבאי הגנתי כראה. לעומת זאת, בנייתם המפוארת מצדיקה את הכינוי ארמון.
מבנים אלו,שחלקם היטב להשתמר, הוקמו ברובם בידי החלפים האומיים במהלך המאה ה-8 לסה”נ. הם נמנים על האתרים היותר מרשימים בירדן.
במשך שנים רווחה הדעה שארמונות אלו שימשו את החליפים האומיים למנוחה, צייד, ותהנוגות, היכן שיכלו לבלות בנחת מספר שבועות בשנה, במיחד בחודשי החורף. ברם, כיום ידוע שהתמונה מורכבת הרבה יותר והם שימשו למגוון צרכים רחב יותר. בין השאר, הם סייעו להידוק הקשר עם השבטים הנודדים בספר המדבר, בואך הארץ המיושבת. נראה שכמה מן הארמנות שימשו כחוות חקלאיות או תחנות דרכים לשיירות המסחר על הצירים המובילים מהמדבר הערבי לסוריה וארץ ישראל. חלק מארמונות המדבר שימשו גם כמצודות. דעות אלו אינן עומדות בסתירה זו לזו ואין להוציא מכלל אפשרות כי הארמונת מילאו בה בעת מספר תפקידים.
דמיון הארמנות למצודות רומיות עם חדר רבועה ומגדלי שמירה אינו מקרי, ואומנם, אחדים מהם הוקמו על שרידים קדומים של מצודות רומיות וביזנטות.
הארמנות לא היו גדולים ובדרך כלל גם לא מוגנים. עם זאת הם הצטינו בבנייתם המרווחת. אין זה המקום היחידי בו הוקמו ארמונות מדבר על ידי החליפים האומיים, דגמאות נוספות ניתן למצוא גם במדבר הסורי וליד יריחו.
ראוי להדגיש כי מצב השתמרות המעולה של הארמונות, שבאחדים מהם עבודות האומנות והארכיטקטורה נמנות עם הדוגמאות הקדומות והידועות היותר של האומנות המוסלמית, מראשית המאה השמינית.
מיוחד לארמונות אלו השימוש באומנות וארכיטקטורה עשירים בתאורים ראליסיטים. קדמותם –אל נכון בראשית ימי האיסלם – טרם שנאסר השימוש בדמוית אנוש ובעלי חיים באומנות המוסלימית. עניין זה איפשר לשליטים לעטר את ארמונותיהם בפסלים ובציורי קיר נהדרים ועשויים בטוב טעם. מתוארים בהםבין השאר, מחזות ציד, רקדניות – לעיתים מעורטלת, ציורי בעלי חיים, צמחים ומוטיבים אגדתיים. העבדות נעשו קרב לודאי, בידי אומנים נוצרים-ביזנטים, או אומנים מקומיים שהעוסקו בידי השליטים.

קצר עמרה

קצר עמרה נבנה, לפי הדעה המקובלת, בידי החליף האומיי אל ואליד הראשון בשנת 711 לספה”נ. הוא השתמר בצורה הטובה ביותר מבין ארמנות המדבר, ומצטיין בין השאר, בפרסקאות נאים אשר הטיבו להישמר. קצר עומרה נמצא בספר המדבר במרחק של 100 ק”מ מעמאן.
במקום נמצא בגובה 536 מטר, בואדי אל בוטם, הנמשך מזרח לואדי סירחאן. באביב מצטברים מקווי מים גדולים בואדי, והמקום משמש מוקד משיכה לצבאים ובעלי חיים אחרים.
במקום בית מרחץ מפואר ואולם קבלה גדול בסמוך, שאולי יוכלים להעיד על תפקידו של האתר, כאתר אירוח ולא כמצודה. זהו אחד מהאתרים החשובים ביותר להבנת ההתפתחות של האומנות המוסלמית, מאחר וריחוקו מאזור ישוב עזרו לשימור מוטיבים אומנותיים שבמקומות אחרים הושמדו או נפגעו בגילוי שמרנות מוסלמיים.

ארמון ח'ראנה

ארמון ח’ארנה הוא מהיותר מרשמים שבין ארמונות המדבר במצב הישתמרותו, אף שמידותיו צנעות בהשוואה למכלולים האומיים האחרים. הארמון מצוי בפפתח ואדי סירחאן, שכאמור היה נתיב סחר חשוב בין חצי האי ערב ובין סוריה וישראל, ואפשר ושימש גם כאורחה לשיירות. הבניין מתנשא לגובה של שתי קומות, עם חצר פנימית קטנה במרכז. חדרי המגורים היו סביב סביב בשתי הקומות בעוד שהחלק הדרומי ליד השער הוקצה לאורוות גמלים. במרכז המתחם מצוי בור מים, ששימש לצרכים מוגבלים בלבד.
באחד מחדרי הארמון נמצא כתובת ערבית כתובת באותיות כופיות, דבר המעיד שהארמון הוקם לפני שנת 711, ומכאן שהארמון הוא אחד הקדומים מארמונות המדבר.

ארמון טובה

ארמון טובה הוא הדרומי שבין ארמונות המדבר בירדן ואחד הגדולים שבהם. הארמון נבנה בשנים 733-34, ככל הנראה בימיו של החליף האומיי ההולל אל ואליד השני.
הארמון שנמצא במרחק כ -90 קמ מרבת עמון, נתגלה בידי מוסייל ב – 1898. פירוש השם המלולי ” מצודת הלבנים”, שכן הוא הנוי בחלקו מלבני טין מיובשות. משום כך גם נמצא האתר במצב הרס מתקדם, על אף ריחוקו ממקום ישוב.
נראה שבניית הארמון לא נסתיימה מעולם, ובעיקר חלקו הדרומי. המבנים בחלק התחתון של החומה שרדו בשלמות מרבית, וכך גם החלק התחתון של החומה המערבית.

הפוסט מזרח ירדן – על “לורנס איש ערב” וגם על ארמונות המדבר הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

הנבטים בנגב – רקע היסטורי

denis012 — Tue, 04 Aug 2020 09:07:40 +0000

מי היו הנבטים? קל יותר להגדיר מי הם לא היו, הם לבטח לא היו ישות אתנית, אומה, או מדינה על פי התפיסה של המאה הי”ט. הנבטים הגדירו את עצמם על-פי שייכות שבטית ומשפחתית.
הייתה להם תחושה עזה של חופש אישי והם ראו את עצמם חברה של ערבים חופשיים שמלכם הוא ראשון בין שווים. מלך הנבטים שלט בעיר פטרה בדומה לשליט הלניסטי, אך בה בעת הוא נשאר השייח’ של השבט. ואכן רוב האנשים שחיו בממלכתו לא היו נבטים. לעומת זאת, כתובות נבטיות נתגלו בשטחים שמעולם לא היו חלק מן הממלכה, ותוארכו לפרק זמן שבו כבר לא הייתה קיימת.
סופרים קדומים לא הבינו כחלק – או במלוא – את השכוב הפוליטי, החברתי והכלכלי של החברה הנבטית. הידיעות הראשונות על הנבטים בהיסטוריוגרפיה מצויות בחיבורו של ההיסטוריון היווני דיודורוס מסיציליה, שחי במאה הא’ לפסה”נ. דבריו על הנבטים מסתמכים על חיבוריהם של סופרים שקדמו לו ובייחוד על חיבורו של הירונימוס מקרדיה. דיודורוס מספר: ”ארץ זו, ערביה, שוכנת בין סוריה לבין מצרים והיא מחולקת בין עמים רבים בעלי מאפיינים שונים. החבלים המזרחיים של ארץ זו מיושבים עתה ערבים הנושאים את השם נבטים. הם שוכנים בחבל ארץ שחלקו מדבר וחלקו חסר מים. אף כי חלק קטן ממנו פורה” (הספרייה ההיסטורית. ב’,48 , ו-2). על אורחות חייהם מסופר אצל דיודורוס: ”הם אוהבי חירותם בצורה יוצאת דופן”(שם, יט, 94, 1). ”ולפיכך, שומרים הנבטים, שקשה לגבור עליהם כמלחמה, את חירותם. זאת ועוד, הם מעולם לא הסכימו לקבל עליהם את עולו של שליט מארץ אחרת וכך הם ממשיכים לשמור על חירותם. לכן לא עלה בידי האשורים הקדמונים ואף לא בידי המלכים של המדים והפרסים לשעבד אותם” (שם, ב, 48, 4).
במהלך תקופה זו, הנבטים שומרים בקנאות על אורחות חיים של נוודים, מתוך אמונה שכך יישארו חופשים ולא ישעבדו לעמים חזקים מהם על פי הירונימוס מקרדיה שהצטרף למסע המלחה של אנטיגונוס בעל העין האחת, אחד מיורשי אלכסנדר מוקדון, מתארים הנבטים בתקופה זו כך: ” הם חיים באוויר הפתוח ומולדתם היא המדבר שאין בו נהרות והמעיינות העשויים לספק מים לצבאות עוינים הם מעטים. מנהג בידם לא לזרוע זרע, לא לשתול עץ פרי, אין בהם השותים יין ואף לא יבנו בית. ואם ימצא אחד מהם העושה כדברים האלה, אחת דתו למות” (שם, י”ט, 65, 7).
עיסוקיהם הכלכלים של הנבטים מתארים אצל דיודורוס כך: “יש מהם המגדלים גמלים והאחרים מגדלים כבשים, שאותם הם רועים במדבר. יש שבטים ערביים רבים במדבר, אבל הנבטים עולים על כולם בעושרם, אף שאין מספרם עולה על עשרת אלפים נפש; מפני שרבים מהם רגילים להוליך אל חוף הים לבונה ומור וכן את התבלינים יקרי הערך, שאותם הם מבאים בשיירות מהארץ המכונה ערב המבורכת” (שם יט’, 94, 4-5).
בהתחשב בהשפעה הרבה של הכלכלה הנבטית ותרבותה, המידע ההיסטורי מן המאות הג’ והב’ לפסה”נ הוא זעום, וידוע רק שהמלך הנבטי הראשון היה חרתת הראשון, המוזכר בספר מכבים ב’ (ה: 8-10), בזיקה לשנת 169 לפסה”נ, והוא מזוהה עם חרתת הנזכר בכתובות מחלוצה בנגב.
משנת 120/110 לסה”נ בערך עד שנת 106 לסה”נ, שנת הקמתה של הפרובינקיה ערביה, מוכרים ברצף שמותיהם ושנות שלטונם של מלכי הנבטים.
שינויים טריטוריאליים ומינהלים אירועו באזור בשלהי המאה הג’ לסה”נ, בימי הקיסר דיוקליטאנוס ושוב בתקופה הביזנטית. דרום עבר הירדן, כולל פטרה, נגב וסיני נכללו בפרובינקה פלסטינה טרטיה (השלישית).
במאה הה’ התפשטה הנצרות וכנסיות רבות הוקמו. ואולם על בסיס שמות נבטים המתועדים בכתובות ופפירוסים שנמצאו בנגב, נראה כי האוכלוסייה האוטוכתונית לא השתנתה בתקופה הביזנטית ביישובי הנגב.

החזנה - פטרה, האתר הנבטי המרכזי, טיול ג'יפים בירדן

רמת קצרה על דרך הבשים הנבטית בנגב

שער המקדש הנבטי בעובדת, אתר נבטי בנגב.

דרכי המסחר

שריפת קטורת הפכה באלף הראשון לפסה”נ לחלק מחיי היום יום באגן הים התיכון. דרישה הצרכנים ללבונה, ששימשה לטקסים ולפעולות רפואיות, גדלה במהירות והמחירים הרקיעו שחקים. השרף ריחני נשאב מעצי Boswellia carterii, , אשר גדלו בדרום ערב (דפור וחצר מוות) ובסומליה.
משם הוסע השרף באוניות לנמל קנה ולאחר מכן בשיירות גמלים, בין השאר דרך הנגב, צפונה ומערבה לחוף הים התיכון ומעבר לו. בזמן הנבטים שימש המרכז המנהלי בפטרה כמקום לטעינה חוזרת, וממנה חצתה דרך אחת את הנגב לנמל עזה, ונתיב אחר הוביל דרך דמשק למסופוטמיה במזרח ולפניקיה במערב. עזה הפכה לעיר משגשגת, וכבר במאה הג’ לפסה”נ ציין הפקיד המצרי זנון שביקר בה, שהוא פגש את הקצין שהיה ממונה על סחר השמים.
הלבונה הייתה המצרך העיקרי, אבל חומרי ניחוח ותבלינים אחרים נסחרו אף הם. באפרסמון הערבי השתמשו כעיקר בהכנות לריפוי וכתוספת לקטורת; מור היה מרכיב בבשמים במוצרי קוסמטיקה ובתרופות וחיוני לחניטה, ולודן שימש לבשמים.
רבה הייתה הדרישה לתבלינים מהמזרח הרחוק, כגון פלפל. קינמון, קידה, קרדמון וזנגביל. אינדיגו, הצבע הכחול הכהה, הופק מצמחים מסוג ה- Indigofera, וכיוון שצבע זה נמצא על אריגים באתרים נבטיים נראה שהנבטים ייבאו אותו. מצרכים אלה הובאו באניות מהודו והמזרח הרחוק לנמלי דרום ערב ונשלחו ביבשה על-ידי הנבטים, אשר שימשו מתווכים, לחופי הים התיכון.
קרן אפריקה, ממפרץ עדן ומיצר באב אל מנדב היו בשלטון ממלכת שבא, אחת מארבע המדינות של ערביה, אשר הופיעו במאה הח’ לפסה”נ לאורך דרך המסחר מצפון לדרום, שעברה במקביל לים האדום לאורך 2000 ק ”מ. זו הייתה הדרך העיקרית בשם “דרך הבשמים הנבטית” אף שהיותה רק חלק מערכת דרכים נרחבת שחיברה את המזרח לים התיכון.
מקנה – דרך ואדי חצרמוות ושבווה, בירת ממלכת שבא – היה אפשר לחצות את חצי האי ערב ולהגיע לנמל גרהה שבמפרץ הפרסי.
בתקופה הפרסית השתלטו הנבטים על חלקו הצפוני של מדבר ערב, על הנגב, על חצי האי סיני.
סוחרים נבטים נעו מערבה לאיים האגיים (דלוס, קוס), הגיעו למפרץ נאפולי ויסדו קשרי מסחר עם הרומאים.
ההיסטוריון סטארבו (63 לפסה”נ – 19 לסה”נ) ביקר במצרים בעת שאוגוסטוס שלח משלחת בפיקודו של המושל אליוס גאלוס ממצרים לערב ולאתיופיה (24 לסה”נ). מטרת המשלחת הרומית הייתה ליטול בכוח חלק מהרווחים הגדולים של המסחר, שמהם נהנו הנבטים. המשלחת נכשלה והצבא הרומי סבל אבדות רבות ומספר לא ידוע של חיילים אבד במדבר של דרום ערב. הרומאים ראו את הנבטים אחראיים והאשימו אותם בהתנהגות בוגדנית. אף על פי כן, בישר האירוע שינוי בדרך הבשמים לכיוון מצרים, כפי שמדווח סטארבו, המזכיר את התוואי העתיק דרך פטרה ואת התוואי החדש דרך חוף הים האדום לנילוס: “עכשיו המטענים של חומרי הניחוח מועברים מלוקי קומי לפטרה ומשם לרינוקולורה (עזה) הנמצאת בפניקיה ליד מצרים, ומשם לעמים אחרים, אך בעת הזו רובם נשלחים דרך הנילוס לאלכסנדריה והם מועברים בדרך היבשה מערב ומהודו במצרי הורמוס” (סטראבו, גיאוגרפיה ט”ז, 4, 24). באותה עת הבין יורד הים היווני היפאלוס את מחזור רוחות המונסון, וכך התאפשר להפליג ממצרים דרך הים האדום לדרום ערב והודו ובחזרה. אלה היו הנסיבות שאפשרו לרומאים להשתלט על התובלה והמסחר ולדחק את רגלי הנבטים. שינוי תוואי המסחר גרם לבסוף לירידה בפריחה הכלכלית של הנבטים, וסלל את הדרך לסיפוחה של ממלכת הנבטים לאימפריה הרומית ולכינון הפרובינקיה ערביה בשנת 106 לסה”נ.

הפוסט הנבטים בנגב – רקע היסטורי הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

הר כרכום – הר האלוהים?

denis012 — Tue, 04 Aug 2020 09:06:52 +0000

הר כרכום – הר סיני ? תאוריה, ממצא, לא תשובה ברורה.

למטייל ברחבי הנגב הדרומי באיזור הנחלים הגדולים – נחל צניפים וציחור, ניבט הר כרכום כרכס ארוך ברור ונישא מעל סביבתו ממערב. לבא ממישורי כונתילה וצפון סיני יהיה הר כרכום כמחסום טבעי בדרך למישורי הנגב הדרומי והערבה. רכס ארוך וברור המצוי בין סיני לערבה, שריד לרמה עתיקה, המוקף מצוקים מכל עבר.
המייחד את הר כרכום בנוסף להיותו רכס בולט מעל סביבתו הוא ריכוז ציורי הסלע ואתרי הפולחן המדברי הרבים המצויים בסביבתו ועל פסגתו. מרבית הסקרים והחפירות הארכאולגיות בהר נערכו ע”י פרפסור עמנואל ענתי אשר קיבל את הזיכיון מרשות העתיקות לפני עשרים שנה ויותר, ומאז חופר וחוקר במהלך חול המועד פסח מדי שנה סביב ההר ועליו. באזור נחפרו כ – 1200 אתרים ארכאולוגים שרובם מתוארכים לתקופה הפלאוליתית, לתקופה הכלכוליתית ולתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה (40,000 – 3500 שנים לפני זמננו). בנוסף לאתרים אלו בהר כרכום וסביבתו ישנם אלפי ציורי סלע, “גני פסלים” ופסלים דמויי אדם (אנתרופומורפיים).
על פי הממצאים בשטח, שחלקם יחודיים למקום, מזהה ענתי את הר כרכום עם הר סיני המקראי. לפני שניכנס ונפרט על תאוריה זו, כמה מילים על יצאת מצרים ומסע בני ישראל, ותפיסות מחקריות עכשוויות.

התאוריות הקלסיות של כיבוש והתנחלות ניסו להוכיח את התאור המקראי על פי ממצאים ארכאולוגים. החפירות הראשונות פורשו כך שהם מוכיחות את התאור של פריצה ממזרח, חורבן הערים הכנעניות, והתנחלות השבטים תחתתיהם. שרידים של חורבן בתלים הגדולים, ועליהם שרידי ישובים דלילים הדגים את ההתנחלות. כך גרס אולברייט, מאבות המחקר הארכאולוגי בארץ, בחפירותיו בתל בית מרסים ובית אל ובהמשך יגאל ידין כאשר חפר בתל חצור. מקור התפיסות האלו היה הרקע התאולוגי ממנו באו החוקרים של שנות החמישים והשישים במאה הקודמת, בעיקר מכיוון ארה”ב ובריטניה, כאשר חוקרים אלו רואים במחקריהם כעבודת קודש שבאה להוכיח את האירועים במקרא והצגתם בסדר כונולוגי כפי שהוא בה לידי ביטוי בתנך.
יחד עם התפיסה השמרנית, רווחה גם תפיסה אחרת, התאוריה החילופית, שזכתה לכינוי ” החדירה השקטה”, שנשענה בעיקר על התאוריה של שני חוקרי המקרא הגרמנים: אלברט אלט ומרתין נוט, מגדולי החוקרים של שנות העשרים. הגרמנים מעולם לא קיבלו את התפיסה הפשטנית שניסתה לשחזר את האירועים בעיקבות ספר יהושע. אלט ונות עיצבו את התאוריה שלהם לגבי ההתנחלות מתוך התבוננות בחברה המזרח תיכונית והארץ ישראלית של ימיהם, כלומר, לפני שמודרנה חדרה לאזור. מתוך התבוננות בתהליכי ההתישבות המסורתיים שהתקימו באזור הם הסיקו מסקנות לגבי התיישבותו של עם ישראל בעבר. על פי תפיסתם, תקופה של חולשה ישובית מביא את הנוודים להתנחל באיזורים הפנויים, המצויים בא”י בעיקר בגב ההר, מתוך הכרותם עם אזור זה כנוודים שעלו למרעה שם, בחודשים השחונים של השנה. תהליך ההתנחלות היה איטי וממושך. המאבקים עם יושבי העמקים והערים הכנעניות החלו בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שהתגבשה החברה בישוביה ההררים. מחקרים וסקרים ארכאולוגים חדשים יותר, מלמדים על תמונת מצב שונה, היוצאת מתוך הנחה שללא קיום ישובי קבע, אין קיום לאורח החיים הנוודי בסביבה. עוצמות הנוודות קשורה ישירות לעוצמת הערים ופריחתן הכלכלית מאחר והנוודים נצרכים לעודפי היצור של החברה החקלאית.
כאשר בודקים תהליכים של עליה וירידה בעוצמת הנוודות (גלים), מסתבר שאין תקופה של נוודות מוחלטת ותקופת התנחלות מוחלטת – אלא עוצמות יחסיות. בעוד שבתקופה מסוימת עובדי האדמה וישובי הקבע מתרבים ביחס לנוודים, בתקופות אחרות כמות הנוודים מתעצמת ביחס לישובי הקבע. לכןן, כאשר השילטון יציב וישובי הקבע פורחים, עולה כמות הנוודים המתבססים על העודפים של ישובי הקבע, ולהפך, כאשר השילטון מתרופף עוברים הנוודים להתישובות וליצור עצמי (בעיקר של גרעינים). התישבות תהיה במקומות הפנויים, קרי ברכסי ההרים בישראל, שם קשה יותר לקיים חקלאות אינטנסיבית ולכן האזור יהיה יותר נגיש וחופשי להתישבות.
הבנת תהליכים אלו מאפשרות להסביר את התזוזות ההיסטוריות על גרף הנוודות והתנחלות. בתקופת הברנזה המאוחרת היתה יציבות שלטונית מצרית בארץ ישראל. בסוף תקופה הברונזה המאוחרת (1200 לפנה”ס) מתרופפות המסגרות השילטוניות, ישובי הקבע נחלשים והדבר מחייב את הנוודים להתישב במקומות הפנויים – גב ההר.
על פי הגישה המחקרית הרווחה היום, אין “מעיין נוודים” ממנו פרצו אלפי נוודים לתחומי הארץ הנושבת, אין אירוע מכונן חד פעמי כגון כיבושי הערים – יריחו וחצור, אלא תהליכים ארוכים בין נוודות להתנחלות שבזמן מסויים ובתנאים מסויימים אפשרו את גיבושו של עם ישראל. בסופו של דבר עם ישראל צמח מתוך אוכלוסיית האיזור, אליהם הצטרפו במשך השנים קבוצות נוספות, בינהם כנראה קבוצה שיצאה ממצרים והביא איתה את מסורת קבלת התורה במדבר – בהר סיני.

תרשים של "לוח הברית" - ציור סלע בהר כרכום.

מבט מהר כרכום לעבר נחל כרכום והמצוק.

קבוצת מטיילים על הר כרכום, מעט לפני הפסגה.

הקשר בין הר סיני להר כרכום על פי ענתי.

ענתי טוען כי בתקופת הברונזה הקדומה וחלק מתקופת הברונזה התיכונה(3200 – 1750 לפנה”ס) שימש הר כרכום כהר קדוש. דמיון בין ממצאים בהר לסיפור המקראי של מעמד הר סיני שיכנעו את ענתי כי הר כרכום הוא לא אחר מאשר הר סיני.

ענתי מעלה כמה נימוקים:

- הר כרכום היה הר קדוש, באלפים הרביעי והשלישי לפנה”ס, כאשר אנשים רבים בנו את מגוריהם למרגלות ההר ומעטים טיפסו על הרמה כדי לבצע את הפולחן הדתי. תאור דומה מובא בשמות (יט, יב) לגבי האיסור לאנשים לדרוך על ההר: “והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת”. כמו כן צפיפותם של אתרי יישוב גבוהה יותר מאשר בכל אזור אחר שנסקר עד כה בנגב ובסיני, למרות דלילותם של קורות המים באזור.

- נמצאו ציורי סלע רבים (יותר מ-40,000): זהו המכלול הגדול ביותר של ציורי סלע המוכר בנגב ובסיני וזמנו החל מן התקופות הפרהיסטוריות עד לעת המודרנית. בשלהי התקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה הקדומה חלה עלייה במספר הציורים.

- - חלקם מזכירים סצינות מקראיות או מרמזים על אמונה באל אחד: דמויות אדם העומדות בפני סמלים אבסטרקטיים. לדוגמה: דמות אדם מתפלל בידיים מורמות העומד בפני פס. לדעת ענתי הציור מרמז על פולחן האל המופשט שלא ניתן להביע את דמותו.

- - ציור סלע המתאר נחשים, עקרבים ושרף (לטאה ארסית): “המוליכך במדבר הגדול ונורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש” (דברים ח,טו).

- - ציור סלע המתאר את המטה והנחש כמתואר בשמות ז ( טו): “לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך”.

- - מסגרת מלבנית המחולקת לעשרה חלקים מתארת על פי ענתי את עשרת הדברות. המסגרת מחולקת כך: 2 חלקים, 3 חלקים, 3 חלקים ושוב 2, לפי ענתי אלו עשרת הדברות המחולקות: שתים לאלוהים, שש לחברה ושתים לעצמך.

- - ציור של אליפסה שבתוכה מעגל וסביבו קוים מכונה על ידי ענתי “עין האלוהים”.

- לרגלי ההר נמצאו 12 מצבות. שתי שורות של שש מצבות כל אחת כשלא רחוק, מצפון, חצר קטנה ובמת אבן. 12 המצבות מסמלות, לדעת ענתי, את 12 השבטים כפי שמתואר בשמות כד (ד-ה): “ויכתוב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלות ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים”.

- על אחת משתי הפסגות של ההר נמצאה נקרה בסלע היוצרת מחסה טבעי. מחסה על פסגת ההר הינו מחזה נדיר בחצי האי סיני. בשמות לג (כא-כב), הר סיני אכן מתאפיין בכך: “ויאמר יהוה הנה מקום אתי וניצבת על הצור והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי”.

- על הרמה של הר כרכום יש שרידים של מקדש מתקופת ה-BAC עם במת אבן (היכול להיתפס כמזבח) הפונה מזרח. את המקדש מקיפים טומולי (גלי אבנים) קבורה, גאוגליפים (ציורים או עיצובים על פני הקרקע) וחרותות סלע (ציורים החרוטים על סלעים) ביניהן חרותות המתארות עקבות רגלים, הידועים כקשורים בפולחן. בספר שמות יש אזכור של מקדש שנראה על ידי משה על הר סיני (שמות כה, מ): “וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר”, ושל מזבח (שמות כז, ח): “נבוב לחת תעשה אותו כאשר הראה אותך בהר כן יעשו”.

- כשמשה עלה עם אהרון על ההר הם אכלו ושתו (שמות כד, ט-יא): “ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו”.
  על ההר יש עצי אשל המספקים פרחים אכילים (שמתפרשים כעצי מן), בעלי חיים שניתן לתפוס במלכודות וגבים לשתות מהם.(בראש ההר סדרה של גבים לאורך 200 מ’, בערוץ הסלעי של הנחל, עד ראש המפל. זהו מקור המים היחיד על ההר השטוח והצחיח, ומיקומו בראש הר מהווה תופעה מיוחדת ונדירה).

- ב-1998 נתגלה גלעד (טומולי) שנמצא בנקודה הכי בולטת על ההר ובו מזבח שעליו אבן לבנה חתוכה בדמוי סהר ולידה כלי צור שכנראה שמשו לחתוך את האבן. לפני המזבח הובערה אש. לאחר הטקס כל זה כוסה באבנים. לדעת ענתי, הטומולי הינו גלעד המציין את הקדשת ההר לירח או לאל הירח מתקופת הברונזה הקדומה שנקרא סין. אל הירח: סין. הר סיני: הר האל סין.

- בספר במדבר מוזכרים שמות התחנות של יציאת מצרים ומתוארת ההגעה לרפידים: “ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני” (במדבר לג, טו-טז). לדעת ענתי רפידים ללא ספק ממוקמת לרגלי הר סיני מכיוון שלקברות התאוה, התחנה הבאה, הגיעו לאחר הר חורב (שם נוסף להר סיני) (במדבר יא, לג). לדעתו, מתיאור זה נובע כי לאחר שלא מצאו מים ברפידים, מקום שאמורה הייתה להיות בו באר, משה פנה לעבר מקום במדבר שם ידע כי קיים מקור מים. כלומר, הטקסט המקראי רומז כי למרות שהחניה לרגלי הר סיני הייתה במדבר ולא בנווה מדבר, עדיין היו בו מספיק מים להשקות את האנשים. הר כרכום מתאים לתיאור הזה גם בגבים שכבר הוזכרו וגם בבאר כרכום הקרובה, שאותה מזהה ענתי עם רפידים.

- הימצאות אתרי החניה השונים לרגלי ההר. לפי ענתי אם אכן עם ישראל עצר לרגלי ההר הקדוש הוא לא היה היחיד. המקרא רומז לכך: “ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה” (שמות ג’,א’). מן הטקסט משתמע כי על פי המסורת האתר נקרא הר האלהים לפני שמשה הגיע אליו. ההר המתואר כמצוי על אדמת המרעה של המדיינים היה, כנראה, מקום קדוש לשבטי מדבר שונים.(כגון מדיינים עמלקים, ישראלים).

- מיקומו של הר כרכום בנתיב יציאת מצרים: נתיבים רבים הוצעו ליציאת מצרים ואף אחד מהם לא כלל את האזור של הר כרכום. ענתי מציע נתיב חדש שכולל את הר כרכום. “על פי התיאור המקראי מספר חוקרים טענו כי יש למקם את הר סיני בצפון חצי האי סיני ולא בדרומו”. תאור הנתיב נמצא במקרא בשני מקומות: ספר שמות וספר במדבר. לדעת ענתי ניתן לשחזר את הנתיב מארץ גושן להר סיני במידה רבה של דיוק. בספר דברים א, ב כתוב: ” אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר לקדש ברנע”. ענתי מצא כי בדרך מהר כרכום לעין קודרת (קדש ברנע בדעה המקובלת) דרך ג’בל עריף-א-נאקה (הר שעיר בזיהויו של ענתי) יש עשר בארות במרחק של 10 עד 15 ק”מ אחת מהשנייה. זהו המרחק המרבי אותו יכולה קבוצה גדולה לעבור ביום ובסוף כל יום כזה יזדקקו למים. כך, אם הר כרכום הוא הר סיני המעבר ממנו לקדש ברנע דרך הר שעיר ימשך 11 יום בדיוק.

- לפי המתואר בתנ”ך הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. בספור של משה במדין הר סיני נמצא בקצה אדמת מרעה של המדיינים ועל הדרך בין מקום מגוריו של יתרו לבין מצרים. הר כרכום הוא היחיד בין “הרי סיני” המוצעים שתואם את התיאור. רפידים, המתוארת בתנ”ך כקרובה מאוד להר, מתוארת במקרא כבאר שהיוותה מקור לסכסוך בין עמלקים למדיינים. לפי הטקסט, שני השבטים הופיעו ברפידים: נראה כי היה זה הגבול בין הטריטוריות של שני השבטים. באר כרכום, המצויה 7 ק”מ צפונה מהר כרכום, תואמת תיאור טופוגרפי זה. מרחק הליכה מהר כרכום לבאר כרכום הוא פחות משעתיים. שעתיים הליכה לבאר זהו הגבול אצל הבדואים כיום.

- המקרא מתאר את המדבריות ואזורי השבטים סביב הר סיני. לפי התיאור הר סיני צריך להימצא ליד, או על הגבול בין ארץ מדיין לארץ עמלק. המקרא גם מצביע על כך, שהעמלקים אכלסו את אזור הר הנגב המרכזי ואת אזור קדש ברנע, והמדיינים את שני צידי הערבה. הר סיני על פי המקרא אמור להימצא בין שני אזורים אלו, כלומר, באזור הר כרכום. בדיקה מעמיקה של הפרטים הטופוגרפיים במקרא הייתה מצביעה על הר כרכום כהר סיני גם ללא הממצאים הארכאולוגיים.

ממצא נוסף הוא אתר יישוב מתקופת הברזל (מהאתרים הבודדים מתקופה זו). החרסים שנמצאו זהים לחרסים מאותה התקופה שנמצאו בנגב המרכזי ויכולים להיות מיוחסים לזמנו של אליהו. התקופות הארכאולוגיות המיוצגות בהר כרכום תואמות את הסיפור המקראי: בהתאם למקרא, לאחר שמשה הוביל את בני ישראל הרחק מהר סיני, המבקר הבא בהר סיני היה אליהו הנביא. פער הזמן הארכאולוגי בהר כרכום מסוף תקופת הBAC ועד להתיישבות מתקופת הברזל (זמנו של אליהו לפי ענתי) תואם את סיפור המקרא.

יש לציין שלתאוריה זו מתנגדים רוב חוקרי המקרא והארכאולגים. הנקודה הבעייתית היא זמנה של מסורת ההתנחלות והתהוות עם ישראל, שעל פי הממצא הארכאולוגי מתוארך למאות 11-12 לפנה”ס (תקופת הברזל), בעוד שבזמן זה אין סימנים לפעילות סביב הר כרכום. גם תארוך ציורי הסלע אינו אפשרי בדיוק רב, ופירושם נתון במחלוקת, ונתפש כשייך לאמונה של המפרש ולא לתחום הארכאולוגיה.

הפוסט הר כרכום – הר האלוהים? הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.

מערב הנגב – נחל הבשור, ארץ גרר

denis012 — Tue, 04 Aug 2020 09:03:45 +0000

נחל בשור

נחל הבשור (בערבית ואדי אל עזה ) הוא מגדולי הנחלים בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו, כולל נחל באר שבע ונחל גרר, כ-3,400 קמ”ר.
ראשיתו של נחל הבשור בהר מחיה, שבגבול רמת עבדת ורכסי הר הנגב הצפוני. מכאן יורד הנחל אל המישור הרחב המפריד בין מתולי הגיר של רמת עבדת לבין קמר חלוקים וקמר בוקר שמצפון. לאחר כ-4 קילומטר מצפון להר מחיה נכנס הנחל לקער המפריד בין קמר חלוקים לקמר בוקר, וממשיך לאורכו עוד כ-4 קילומטר, עד למגשו עם נחל הרועה. כאן פונה הנחל חדות מערבה, ותוך כדי יצירת מפער מים עמוק ומרשים (בערבית “דייקה”), הוא חוצה את קמר בוקר, ולאחריו ב”דייקה” נוספת את הקמר של כתף שבטה. ליד מושב אשלים, שעל כביש טללים-ניצנה, יוצא נחל הבשור מתחום הרי הנגב הצפוני, אל מישורי חולות חלוצה. מכאן הוא ממשיך צפונה, מהלך 17 ק”מ, עד חלוצה העתיקה. מחלוצה ממשיך הנחל במישור עוד כ-12 קילומטר, עד לחיבורו עם נחל באר שבע, ליד באר אסנת. כאן פונה הנחל לצפון-מערב, לעבר צומת צאלים, שהוא נקודת המעבר של הנחל מתחום החולות של חלוצה אל מישורי הלס הגדולים של מערב הנגב הצפוני. נחל הבשור נשפך לים התיכון סמוך לעיר עזה, מדרום לה.
באפיקו התחתון של הנחל, בעיקר בבתרונות הלס הנאספים אל האפיק הראשי ולפני חצותו את הגבול לרצועת עזה, יש בוסתנים יפים של עצי שקד ותאנה וגם שקמה.
מעדויות ארכיאולוגיות עולה כי בתקופה הכלכוליתית (האלף ה-4 לפנה”ס לערך) התקיימה באזור נחל הבשור התיישבות ענפה, ולאורך הערוץ ויובליו נמצאו שרידים של כ-50 אתרים מתקופה זו. מתקופת הברונזה הקדומה ועד לתקופת הברונזה התיכונה היה באזור יישוב מצומצם, שהתעבה מעט בתקופת הברונזה המאוחרת (תחת שלטון מצרים העתיקה). עד חדירת הנצרות לנגב המשיך להתקיים במקום יישוב דל. בעת שלטון ביזנטיון על ארץ ישראל זכו יישובי האזור לרווחה יחסית, והוקמו בהם כנסיות.
עם הכיבוש הערבי של א”י נטשו בהדרגה תושבי חבל הבשור את בתיהם. לאורך מרבית ימי הביניים נותר האזור בשוממותו, ורק תחת שלטון הממלוכים (מאה ה-13) החלו לזלוג נוודים לאזור. עם הכיבוש העות’מאני במאה ה-16 הגיעו לאזור שבטים בדווים. בסוף המאה ה-19 החלו עובדי אדמה ערבים מרצועת עזה לרכוש באזור שטחים לעיבוד חקלאי. ב-1917 היה חבל הבשור חזית הקרבות בין העות’מאנים לבריטים (במסגרת קרבות מלחמת העולם הראשונה). בסופו של דבר כבשו הבריטים את האזור, ונחל הבשור ויובליו שימשו להם מקורות מים להמשך הלחימה.
זהו האיזור בו רדף דוד אחר העמלקים. בספר שמואל א’ פרק ל מספר על דוד החוזר לביתו בצקלג לאחר שסרני פלשתים סרבו להתיר לו לצאת עמם לקרב נגד שאול בגלבוע. כשדוד ואנשיו מגיעים לצקלג ( המזוהה היום עם תל שרע השוכן על נחל גרר) הם מגלים שעמלקים פשטו על עירם ושדדו את כל רכושם וגם את הנשים והילדים. דוד יוצא עם גדודו למרדף אחר העמלקים ובעזרת מידע מנער מצרי שנקרה על דרכם הם מגיעים עד המקום בו נחים הפושטים ומחזירים את כל השלל כולל הנשים והילדים. תיאור המרדף ומעבר נחל הבשור המתואר כמכשול קשה …”ויעמדו מאתיים איש אשר פגרו מעבר את נחל הבשור”… מתאים לנוף הנצפה לעינינו.

שמואל א פרק ל
פסוק ט: וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ, עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר; וְהַנּוֹתָרִים, עָמָדוּ.
פסוק י: וַיִּרְדֹּף דָּוִד, הוּא וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּעַמְדוּ, מָאתַיִם אִישׁ, אֲשֶׁר פִּגְּרוּ, מֵעֲבֹר אֶת-נַחַל הַבְּשׂוֹר.
פסוק כא: וַיָּבֹא דָוִד, אֶל-מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד, וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ; וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת-הָעָם, וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם.

היקוות מים, נחל הבשור לאחר גישמי החורף.

שיטפון בנחל הבשור.

מישורים, עץ פיקוס ושדות במרחבי שפלת הנגב בסמוך לנחל הבשור.

ארץ גרר

נחל גרר (בערבית: ואדי א-שריעה) הוא יובלו הגדול ביותר של נחל הבשור הנמצא בשטח גרר, חלקו התיכון כלול בשמורת נחל גרר התיכון, וחלקו התחתון כלול בשמורת נחלי בוהו וגרר. חלקו העליון הוא אכזב, וכך גם חלקו התחתון. תחילתו של הנחל ליד קיבוץ להב, וזרימתו ממשיכה מערבה, עד שהוא מתחבר שוב לנחל הבשור, ליד קיבוץ רעים.
בחלקו התיכון של נחל גרר, בין תל שרע לתל הרור, מצויים 70 מעיינות (זוהי בעצם רצועת מעיינות בשטח הכולל 7.5 קילומטרים), שמליחותם וכמות ספיקתם משתנה בין עונות שונות.
“ארץ גרר” נודעת לרוב האנשים, וזאת משום מקומה הנכבד בסיפורי נדידת האבות בחבל הנגב. בסיפורים אלו הייתה שייכת גרר לאבימלך, שהיה מלך גרר, ובחסותו רעו אברהם ויצחק את עדריהם, ויצחק אף עסק בעבודת האדמה. כשאברהם בא לגרר, הוא אמר לשרה אמנו שתאמר שהיא אחותו כדי שלא – “והרגוני על דבר אשתי”, ואבימלך לקחה אליו לארמונו. לאחר חלומו בלילה, הוא שיחרר את שרה לאברהם יחד עם מקנה רב ועבדים. הוא הביא לשרה כסף רב, ולאחר תפילתו של אברהם, השתחררו אבימלך וקרוביו ממחלתם שבאה להם מלקיחת שרה לארמון. לאחר מכן הולידה שרה לאברהם אבינו את יצחק אבינו. כשהיה רעב נוסף בארץ, לאחר הרעב הראשון, עלה יצחק לגרר, ובגלל שה’ נגלה אליו בחלום וביקש ממנו לא לרדת למצרים, הוא נשאר והשתקע בגרר. כמו אברהם, הוא לא אמר את שמה של רבקה, “פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא”. לאחר מכן, אבימלך פנה אליו בטענות לגבי כך שהוא לא אמר שרבקה אשתו, ואבימלך אסר על ממלכתו לגעת ברבקה. ה’ בירך את יצחק בכל מכל “ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה.. , ועבדי יצחק מצאו בבורות שהם חפרו מים. הם רבו עם רועי אבימלך ולאחר מכן עברו לחפור באר אחרת.”
אזור גרר גבל בחבל באר שבע, ומשנדחקו האבות מגרר, עלו לבאר שבע ושם כרתו ברית עם מלך גרר. מסופר על בני שמעון, שהתפשטו מערבה למבוא גרר ושם מצאו מרעה לצאנם. כמו כן, מסופר על אסא מלך יהודה שרדף אחרי זרח הכושי מ”מרשה” (שם של מקום) ועד לגרר, ובדרך הכה את יושבי הערים שבסביבות גרר, ולקח מהם שלל, מקנה וגמלים. לפי גירסת תרגום השבעים, ישבו בארץ גרר בתקופת המלוכה עממים שונים שהיו מזרעו של חם, בנו של נח: כושים, לובים ומעונים.
בתקופה ההלניסטית, מסופר על אנטיוכוס אבפטור, שכרת ברית עם המכבים, וכך כתוב בספר מכבים ב’: ” ואת המקבי קיבל וישימו שר צבא למן עכו ועד גרר”. בתקופה הרומית, נקרא כל מערב הנגב הצפוני בשם “סלטוס גרריתיקוס” שמשמעותו מחוז גרר. בירת המחוז היא כנראה “אורדה”, מרכז חורבות עיירה גדולות, בתחום היישוב הבדואי – אלהוזיל, מן התקופה הרומית ומן התקופה הביזנטית.

הפוסט מערב הנגב – נחל הבשור, ארץ גרר הופיע לראשונה ב-פטרה ג'יפ.