דף זה נכתב כהרחבה לפעילות שלנו – תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום
הגדרות
אסטרונומיה – תצפית ומחקר תאורטי של גורמי שמים ומרחבי החלל המפרידים ביניהם ושל היקום בכללותו.
אסטרולוגיה – תצפית והכרת מיקום הכוכבים בזמן נתון והשפעת סדר זה על אירועי טבע ואנוש עתידיים. כיום אסטרולוגיה אינה מדע, אלא בגדר אמונה. בעבר אסטרונומיה ואסטרולוגיה הלכו יד ביד, הרבה מין הידע התצפיתי באסטרונומיה הגיע אלינו מצרכים אסטרולוגים.
אסטרו – כוכב
נומיה – חוק
לוגיה – תורה
על תצפיות כוכבים בראי הזמן
למרות שחקר השמים, כוכבים ומה שביניהם כיום הוא מדע, נכנסים לא מעט אלמנטים תרבותיים כאשר עוסקים בתצפיות כוכבים, בלילות חשוכים יותר או חשוכים פחות.
חווית המבט לשמים או תצפית כוכבים, היא חוויה אוניברסלית מאז ימי קדם ועד ימנו.
למשל תלמי – אחד מחכמי אסכולת אריסטו (יסודות ארציים, יסוד שמימי) בעולם הרומאי מתאר את תחושותיו כאשר הוא צופה על כוכבים:
“אני יודע שאני בן תמותה, בן חלוף,
אך כשאני חוקר את מסילות הכוכבים,
רגליי אינן דורכות עוד על פני האדמה,
ואני מתמלא במזון האלים לצידו של זאוס עצמו”
תצפית כוכבים ראשונה המוזכרת בתנך היא של אברהם אבינו (כנראה לא באזור מכתש רמון 🙂 ):
“ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך” (בראשית ט”ו 5).
תצפיות לעבר כוכבים ושאר גרמי שמיים מוכרות כבר בתקופות קדומות. מהר מאוד גילו בני האדם סדרים וחוקיות במהלך הכוכבים ומיקום לפי עונות השנה.
- הבבלים קבעו את גלגל המזלות (זודייק בלטינית – גלגל החיים) כפי שהוא מוכר לנו כיום.
– גלגל – מה שמסובב, לפי הבבלים והיוונים מאוחר יותר, היה בשמים גלגל ענק עשוי חומר שקוף שסובב את כוכבי השבת בשמים. הברד נוצר כאשר הגשם פוגע בחומר זה.
– מזלות – משורש נ.ז.ל, יורד, זז, מקור ערבית, כי המזלות עולים ויורדים במהלך הלילה. המילה מזלות מופיעה פעם אחת במקרא: “השבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה … …..ואת המקטרים לבעל לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים” (מלכים ב’ פרק כ”ג, 5), המלך ישעיהו מטהר את יהודה מעבודה זרה ומחדש את הברית עם אלוהים. - המצרים ידעו לחשב שנה שמשית בצורה מדוייקת וקבעו עולם אלי לפי קבוצות כוכבים, מהם למדו היוונים והרומאים מאוחר יותר.
- היוונים הבינו שכדור הארץ עגול מתוך תצפיות על צילו בשעת ליקוי ירח.
- אנשי העת העתיקה ידעו לחשב מתי יהיה ליקוי ירח וחמה מתוך תצפיות בשמים.
היכולת להכיר את תנועת הכוכבים היא שהביאה לקביעת העיתים ועונות השנה. השמים הם לוח השנה והשעון הטבעי.
- תנועת השמש בין זריחה לשקיעה מחלקת את היום בזמן באופן יחסי (שעת שקיעה, אמצע היום… וכו).
- הירח סופר את החודש, (גם אם צריך לעשות התאמות).
- הופעת כוכבים מסוייים בזמן מסויים מבשרים את עונות השנה – קבוצת אריה זורחת בראשית האביב, צביר פלאידות (מקבץ כוכבים עשיר) הזורח בשעות הערב מבשר את החורף הקרב, זריחת כוכב סיריוס לפנות בוקר מבשר את החום הגדול של חודש אוגוסט ועוד ועוד.
בעבר, כוכבים וקבוצות כוכבים היו קשורים לכוחות לא מובנים ומכאן לאלים רבים, בהתאם לתרבות ולדת.
ככלל, רוב התרבויות העתיקות ערכו תצפיות ושמו לבן לחוקיות החוזרת של תנועת הכוכבים וידעו לקבוע לפיה את עונות השנה החקלאית – מתי לזרוע, מתי לקצור או להכין את השדה לקראת בוא הגשם. (לוח גזר למשל).
מאחר וידע זה שהשפעתו על החיים היה בעיקרו ידע נאסף ללא יכולת הבנה כפי שיש לנו כיום, עצם התרחשות התופעות תורגם ברובו ל”כוחות על” – אלים או אלוהים. מאחר ואת האלים צריך לרצות נבנה פולחן דתי עשיר סביב תופעות אלו. רוב הדתות העתיקות מכילות מרכיבי אסטרונומיה רבים בתוכן, שבאים לידי בעיקר בהיבט הפולחני באופן אסטרולוגי.
באופן כללי, ידע אסטרונומי זה היה נחלת הכוהנים ואנשי חצר המלך ועל בסיסו נבנו מתקני פולחן שונים לכוכבי השמיים השונים אשר שימשו בפולחנים בכל הדתות והתרבויות.רוג’ם אל הירי בגולן, פרמידות בדרום אמריקה, מקדשים במצרים, קו הקיי מעל מכתש רמון וגם אצלנו בפולחן – אוהל מועד ובית המקדש פונים מזרחה – לכיוון זריחת השמש.
ברוב התרבויות סגדו לאל השמש ולאל הירח, עד רמה של הקרבת קורבנות אדם (דרום/מרכז אמריקה).
הכרת שמי הלילה, קבוצות כוכבים או כוכבים בודדים עזרה בניווט ובתנועה ממקום למקום בעת העתיקה.
