דף זה נכתב כהרחבה לפעילות שלנו – תצפיות כוכבים במכתש רמון / דרום
כללי
אסטרונמיה היא אחד המדעים העתיקים ביותר, ביטויים למעמדה מופעים בתרבותיות פרהיסטוריות רבות. שמי הלילה והיום שנגלו לעיניהם של הקדמונים, כוכבים קרובים וכוכבים רחוקים בודאי הקסימו אותם כפי שהם מקסימים אותנו היום. לצד זאת, אירועים חריגים כמו ליקוי חמה וירח, הופעת שביטים ומטאורים, יתכן שהילכו עליהם אימה, ונתפשו בדרך כלל כסימון לאירועים שלילים.
הידע האסטרונומי שנצבר במהלך אלפי שנים של תצפיות כוכבים ואיסוף מידע מסודר שימש בעיקר למטרות אסטרולוגיות לשם חיזוי ולצרכי פולחן. ידע זה עבר מדור לדור, בתוך כל תרבות אך גם בין תרבויות שונות. היו תרבויות שהגיעו לדיוק רב מאוד במהלך תצפיות הכוכבים ואיסוף המידע האסטרונומי שלהן, דיוק שעד היום מפליא חוקרים מודרנים. על אף המרחקים בין האזורים השונים, תצפיות כוכבים במרחב הקדום נערכו באופן דומה ע”י מעמד של אסטרולוגים שהיה קשור לממסד השלט, לפעמים בעל כוח רב, לפעמים פחות.
מסופוטמיה
אם נחזור לעבר, לנקודות ציון משמעותיות בהבנת היקום אולי אפשר להתחיל בעמי המזרח ובמיוחד השומרים, הבבלים והאשורים אשר ערכו תצפיות כוכבים מסודרות לאורך זמן רב ואספו מידע אסטרונומי בעיקר לצרכים של חיזוי העתיד וצרכים דתיים.
שומר (אלף שני לפמי הספירה)
השומרים ידוע לחשב היטב את זמני ליקוי החמה והירח, הכירו את מסלול השמש בשמי היום על פי עונות השנה ויצרו לוחות שנה מפורטים. הם ערכו תצפיות לילות והכירו את מסלולי הכוכבים נוגה, צדק ומאדים. טקסיים דתיים נערכו בעת יום שיוויון האביב טקסים של פריון והתחדשות. האסטרונומים היו מאורגנים בגילדה והעבירו את המידע שהיה בידהם לדרגי הפקידות השונים לצרכי פולחן וחיזוי. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו לוחות חרס ובהם מידע אסטרונומי מהאלף השלישי לפני הספירה.
אשור (ראשון לפני הספירה)
מתוך לוחות חרס אשוריים: “כאשר צדק עומד לפני מאדים, יהיה תירס ואנשים יהרגו או צבא גדול יוכה…כאשר מאדים מתקרב לצדק יהיה חורבן גדול על הארץ..יהיה טבח בבקר. בשנה זאת ימות מלך אכד והיבולים והקרקע יהיו עשירים” בתרבות האשורית ישנן עדויות רבות לנוכחותם של יועצים אסטולוגיים בחצר המלך לשם פיענוח אותות שמימיים. הופעת כוכבי לכת מוכרים בתוך הטווח של קבוצות כוכבים סימנה כוונות אלהיות הניתנות לפרוש. קבוצות האסטרולוגים היו חלק מהכהונה הבכירה, והתפקיד היה תפקיד רשמי בחצר המלך. הם עסקו בתצפיות כוכבים, רישום ותיעוד, פיענוח וחיזוי.
בבל (אלף ראשון לפני הספירה)
המקדשים הבבלים נבנו כמגדלים בשם “זיגורטים” בהם עמדו כוהנים צפו בשמים וערכו תיעוד מסודר על זריחת כוכבים, שקיעת כוכבים. מסלוליהם נלמדו לצד מידע נוסף כגון בהירות כוכבים. בבבל הקדומה המקדש היה מקדשו של מורדוך מלך האלים ופטרון העיר. מגדל התנשא לגובה של 110 מטרים וכונה “יסוד השמיים והארץ” . שבע קומות המקדש ייצגו את כוכבי הלכת המוכרים אז, ואת השמש והירח. המלך והכוהן שעמד בראש המקדש יכל לתקשר ישירות עם אלי השמים. חלק מבין כוהני המקדשים היו אסטרולוגים, שעסקו בחיזוי אירועים. מתיעוד הנמצא בידנו, ניתן לראות שנערכו תצפיות כוכבים כבר בתקופת בבל הקדומה, כולל רישומים רבים שנעשו במשך מאות שנים. הבבלים תיעדו את תצפיות הכוכבים שלהם ביומנים מיוחדים, וקטלגו כוכבים באלמנכי אסטרונומיה שלמים. הם תיעדו ביומנים ברצף יום אחר יום ורשמו נתונים לגבי מיקומי הירח, כוכבי הלכת, כוכבים בולטים, ליקויים, היפוכים ושוויוניים.
ישיעהו הנביא, בנבואתו על חורבן בבל מזכיר את האסטרלוגים ואנשי החצר העורכים תצפיות “נלאית ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הברו שמים החזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבוא עליך” (ישעיהו מ”ז, יג).
מצרים
במצרים העתיקה, ידעו האסטרונומים לזהות את התנועה היומית והשנתית של כדור הארץ ביחס לשמש. כך שהם יכלו לחשב שנה שמשית בדיוק מרבי. בנוסף לכך, הם זיהו את תופעת הנקיפה (פרצסיה) – בה ציר כדור הארץ משנה את כיוונו באופן מעגלי, מה שגורם לשינוי כוכב הצפון, במחזורים של 25,000 שנה בקירוב. היכולת לזהות תופעה זו מעידה על תצפיות ממושוכות וידע תצפיתי רב של כוכבים וגרמי שמיים. כוכב סיריוס היה בעל חשיבות רבה בעיני המצרים. זריחת הבוקר שלו מסמנת את בוא ההצפות השנתיות של הנילוס, אירוע בעל משמעות רבה לאלו החיים לאורך הנהר.
המצרים בנו מבני ענק בעלי חשיבות דתית ופולחנית עם הקשרים אסטרונומים רבים. צלעות הפרמידות בנויות לכיוון ארבעת הכיוונים הראשים, הפתחים שלהם מצביעים לכיוון כוכב הצפון הקדום. הספינקס מצביע לכיוון כוכב סיריוס בעת היותו כוכב בוקר (זריחות לפנות בוקר).
גם פנתאון האלים המצרים היה קשור לגרמי השמים, כוכבים והשמש. האל רע שבהמשך הופך להיות האל אמון-רע, אל השמש, היה אחד האלים החשובים במצרים עתיקה. מקדשו בהליופוליס (עיר השמש) נחשב לפיסת האדמה הטובה הראשונה שהוצאה מתוך כאוס הבריאה. שם החל העולם ברגע שכוכב סיריוס זרח ומשך אחריו את השמש – מקור החיים על פני האדמה. תופעת ליקוי החמה הוסברה על ידי המצרים הקדמונים כהתרשלות רגעית של האלים המגינים על סירתו של האל רע, ועקב כך התגברות רגעית של אפופיס (מפלצת) על רע.
דרום אמריקה
ידע אסטרונומי היה גם נחלתם של עמי דרום אמריקה – אינקה, אצטקים ובני המאיה. גם בתרבויות אלה היה לשמים משמעות אלוהית והשליטים נחשבו למפרש כוונות האלים וממלא רצונם, ומכאן בא כוחם. כוכב נוגה עליו ערכו תצפיות מסודרות, נחשב בעיניהם לחשוב אף יותר מהשמש. הם למדו להכיר את זמן המחזור בין 584 ימים בו המצב היחסי בין השמש, כדור הארץ וכוכב נוגה חוזר על עצמו.
הם יחסו חשיבות רבה לזמן ה”עלמותו” של נוגה כאשר הוא נמצא בין הארץ לשמש או אחרי השמש, במעבר בין כוכב ערב לכוכב בוקר או להיפך. טקסים דתיים הכוללים קורבנות אדם נערכו עם “הולדתו מחדש” של נוגה, כביטוי להתחדשות והמשך מחזור החיים. במבנים ופרמידות של תרבויות אלו נמצאו אלמנטים אסטרונומים מובהקים כגון פתחים הקולטים את אור השמש בימי שיוויון האביב ומטילים אותו לתוך מקום קדוש בתוך המקדש.
