מתוך מאמר של אבי שמידע ודויד דרום - מה לחרק אצל הצמח
מי מאיתנו אינו נהנה לקנות מידי פעם פרחים וליהנות מיופיים – אבל האם לשם כך נוצרו הפרחים? בדרך כלל אנחנו שוכחים שהצמחים מיצרים פרחים לא בדיוק כדי לשמח אותנו, אלה למטרות רביה באמצעות מאביקים. הצמחים נעדרי יכולת תנועה עצמית וכדי לקיים הפריה זוגית הם נדרשים למתווכים נשאים.
את התפקיד הזה ממלאים לרוב בעלי החיים המאביקים ולעתים רחוקות יותר הרוח. רב המאביקים בארץ הם חרקים, אך למה להם לחרקים לבקר אצל הצמח, בודאי שלא על מנת ליהנות מיופי פרחיו. החרק המבקר בפרח לוגם צוף או אוכל מאבקתו המיוצרים ע”י הפרח ומשמשים כמזון אנרגטי, או כמקור לחלבונים עבור החרק. תוך כדי ביקורו בפרח, נתפסים גרגרי אבקה על גוף החרק, אותם הוא נושא לפרח הבא, שם יתפסו חלק מהאבקנים, שהם אברי רבייה זכריים, בצלקת, היא האיבר
הנקבי של הפרח, וכך תחול ההפריה.
האבקת הצמחים ע”י החרקים היא מערכת יחסים שיש בה גמול הדדי. לכאורה , העניין נראה פשוט. הצמח מעניק לחרק מזון ובתמורה הוא עוזר ברבייה והפצת הצמח. אולם הסתכלות מעמיקה יותר, מראה שמתקיימת מערכת יחסים מסובכת ועדינה מהנראה על פני השטח. למשל , איך יוכל הצמח להבטיח שהחרק אכן ימלא את תפקידו ויאביק אותו ולא יסתפק בשדידת “מרכולתו”. כמה צוף ואבקה כדאי לצמח ליצר, וכמה כדאי לו להשקיע בפרסום – הוא גודל הפרח, צבעו וריחו כדי למשוך אליו את החרק. ובכלל, איך מופעלת מערכת זו ללא מודעות ומחשבה? הצמח מציע לחרק שני סוגי גמול, צוף ואבקה. הצוף מכיל סוכרים ומים – המשמשים ליצור אנרגיה, האבקה – מכילה חלבונים המשמשים לבניין הגוף. מבחינת הצמח יש הבדל מהותי בין גמול הצוף לגמול האבקה. גרגרי האבקה נוצרים בראש ובראשונה לשם קיום ההפריה – והחרק האוכל ממנו מפריע לתהליך ואילו הצוף מיוצר ע”י הצמח אך ורק כדי למשוך את החרק המאביק. הצוף חבוי בתוך הפרח, וחרק אינו יוכל לדעת מה איכותו וכמותו ללא בדיקה פיסית בתוך הפרח.
נשווה את הפרח למסעדה ונקביל את גודלו וצבעיו למבנה ושילוט המסעדה ואת הצוף לאיכות האוכל המוגש במסעדה. כאשר עלינו לבחור מסעדה במקום לא מוכר, אין באפשרותנו לבדוק את טיב האוכל בכל אחת מין המסעדות במקום ואז להחליט היכן לאכול. עלינו להחליט איפה, לפי שלטי הפרסומת וחיצוניותה של המסעדה. בדומה לכך, כאשר על החרק להחליט באיזה פרח לבקר, עליו להחליט לפי צורת הפרח, גודלו וצבעו. כאן משתמש החרק בידע שלרשתו – ניסיון העבר (תורשה או אישי). גם החרק וגם האדם יעדיפו בדרך כלל לבחור בפרח או מסעדה שהם מכירים ואשר נותנים גמול ידוע ומצופה. אם אין לחרק כל ידע והעדפה מוקדמים, הוא יבקר בטיפוסי פרחים שונים וילמד מהניסיון המצטבר.
לפני הפרחים מספר אפשרויות.
- האם להשקיע בפרסומת – כלומר האם לבנות עלי כותרת צבעוניים ומושכים.
- איך להשקיע בפרסומת – איזה צורה של פרח, איזה צבע ואיזה גודל, כמה להשקיע כדי שהפרסומת תהיה אופטימאלית.
- כמה להשקיע בגמול – כמה צוף ובאיזה איכות.
- מה היחס בין הפרסום לגמול – לדוגמא האם ליצר הרבה צוף בפרח קטן.
- איזה תקופה לפרסם – תקופה קצר , כלומר כל הפרחים נפתחים באחת, או תקופה יותר ארוכה ומתמשכת, פריחה מדורגת.
מדע האקולוגיה נמצא עדין בחיתוליו והשאלות שהוא שואל רבות מהשאלות שהוא מסוגל לענות עליהם. האקולוגיים מחפשים בעיקר הסברים של התאמה והסתגלות – כלומר, תיאוריות המסבירות שלהתנהגויות הנצפות, או לצורות הקיימות של הפרטים והחברות בטבע, יש יתרון אבולוציוני “ולכן הם מתנהגים כך”. רוב המודלים והכללים שיוחלו בהמשך לקוחים מתורת המשחקים ומן הכלכלה. התייחסות ליחסי הגומלין בין הפרחים לבין החרקים המאביקים אותם כדומים ליחסים שבין קונים למוכרים – הינה נקודת מוצא חשובה במאמר זה.
כמה להשקיע בפרחים - עקרון היתרון היחסי
בשיקול כמה להשקיע בגודל הכותרת או בכמות הצוף לא חשוב כל כך הערך המוחלט של ההשקעה. חשוב יותר, שבאמצעות ההשקעה בפרסומת ובגמול יעברו החרקים המאביקים משאר הפרחים אל הפרח המפרסם. כלומר, חשוב לדעת כמה משקעים המתחרים, ובהתאם לכך להשקיעה וזאת בהנחה שהשקעה בפרסות עומדת ביחס ישר לגודל הכותרת וההצלחה במשיכת החרקים תלויה בגודל הכותרת. מכאן שפרט מסוים צריך להיות מעט גדול יותר או לפחות בגודל מתחריו. אנו יכולים להניח שצמחים בעלי פרחים גדולים נמצאים במקום בו התחרות על מאביקים גדולה וחריפה, ובמשך האבולוציה נערך מעין מרוץ להגדלת הפרח. מיני הפרחים מתחרים על חסדי המאביקים וכל אחד משקיע את ההשקעה בפרסומת – קרי בכותרת הפרח שלו.
למה הדבר דומה? לתחרות בין חברות ליצור מוצר זהה המתנהלת באמצעות פרסום במדיה תקשורתית כל שהיא. יתכן מצב בו לא תהיה כל פרסומת, ואולם אם אחת החברות פתחת במסע פרסומת תוקפני היא גוררת עמה את מתחריה, והתחרות ביניהן גוררת השקעה הולכת וכגדלה בפרסומת. האם ימשך המרוץ לעד? אפשר שהמרוץ יימשך דורות רבים, אלא שקצב תוספת ההשקעה בפרסומת ילך וירד. אפשר שהמרוץ יגיע לשיווי משקל בו ימשכו כל המשתתפים להשקיע משאבים רבים בפרסום. חשוב להדגיש ששיווי המשקל אינו כדאי, וכל המשתתפים מפסידים. שלא כמו בני אדם, הצמחים אינם יכולים לעשות הסכמים שיבטלו את הפרסומת. אם כך ההתחרות על המאביקים גורמת לחלק מהצמחים לייצר פרחים מרהיבי עין. פרחים אלו הם אולי בזבוז הכרחי מבחינת הצמחים – אך לנו זו חגיגה לעיניים.
אמינות בפרסום
למשפחת הסלקיים פרחים קטנים ולבנים, שאינם מושכים חרקים מאבקים. ואכן משפחה זו מאובקת ע”י הרוח בלבד. משפחה הסלקיים היא דוגמא לאמינות בפרסום, פרח שאינו מכריז על עצמו ואינו מספק כל גמול.
לחלמית הגדולה פרח גדול המושך מאביקים רבים באמצעות צבעו הוורד העז, ובמרכזו, מתחת לבסיס עלי הכותרת מצויות חמש כוסיות עשירות בצוף. בחודשים אפריל מאי אפשר לראות דבורים רבות המבקרות את פרחי החלמית הגדולה ולוגמות מין הצוף. מעניין לציין תופעה הנוגעת לדבורים – פתחי הצוף של החלמית הגדולה מצויים בין הבסיסים של כל זוג עלי כותרת, סה”כ חמישה פתחי צוף, הדבורים הגדולות מבקרות על פי רוב בכל פרח חמש פעמים בדיוק – רמז שהן זוכרות כי בפעם השישית לא ימצאו צוף. החלמית הגדולה היא אפוא דוגמא לאמינות בפרסום. ואולם האם תמיד זה כך? האם גודל הפרסומת מעיד תמיד על טיב הגמול? באשר למסעדות, לפחות, יסכימו הכול שכלל זה איננו תופס – ויהיו אף רבים שירחיקו לכת ויטענו שההפך הוא הנכון, וכי בדרך כלל בפתח מסעדות טובות לא יימצאו שלטי פרסומות צעקניים. ובאשר לצמחים, האם תמיד יש קשר בין גודל הכותרת ויופייה לבין כמות הצוף שבפרח? זאת אין אנו יודעים. לפחות במספר מקרים קיימים בטבע צמחים רמאים המגדלים פרחים גדולים ויפים שאין בהם כל גמול. רוב מיני הסוג סחלב בארץ הם, כנראה, דוגמא לסוג הרמאות הנפוץ.
הפרח הרמאי מגדל פרח הדומה לזה של צמחים הנותנים צוף רב. למה הדבר דומה? למרכז מסחרי הידוע בדוכניו הטובים שבו, והנה סוחר אחד מנצל את המוניטין שיצאו למקום ומוכר סחורה גרועה. כל זמן שהרמאי במיעוט והאנשים אינם מצלחים להבדיל בין הדוכנים השונים, הוא מצליח. וכך בשוק הפרחים – כל זמן שהפרח הרמאי במיעוט בקבוצה שהוא מחקה, יבואו אליו חרקים. הצלחת הרמאי תלויה גם בהתנהגות הצד השני. אם למרכז המסחרי שבו עומד הדוכן שאיכותו ירודה באים בעיקר לקוחות קבועים הם יצליחו לאתר את הרמאים עד מהרה. אולם אם המרכז המסחרי עומד במקום שבו רוב הלקוחות הם לקוחות מזדמנים, דוגמת שדה תעופה או תחנת אוטובוס מרכזית – אז ישגשגו הרמאים. ואכן כולנו יודעים שבחנות מזדמנת עלינו להיזהר יותר מאשר בחנות שכונתית קבועה. אבל יתכן מצב שבו נוצר שיווי משקל – הקונים הקבועים במרכז הקניות יודעים מניסיונם היכן החנויות האמינות ואליהם הם יפנו, ואילו החנויות הרמאיות ממשיכת להתקיים בזכות הלקוחות המזדמנים שאין להם את הזמן או היכולת לערוך מחקר שוק. ומהמשל לנמשל – בשיא האביב, כאשר יש שפע של מיני פרחים, נצפה גם לפריחות של צמחים רמאים, אשר אין בפרחיהם כל גמול או שהגמול איננו ביחס ישר לגודל הכותרת שלהם. לעומת זאת בקיץ ובסתיו כאשר מספר הצמחים הפורחים קטן מאוד, נצפה שכל הצמחים ייתנו גמול וצוף כמובטח בפרסומת.
איזה צבע אבחר
באביב נפרשים לעיני המטייל מרבדי פריחה מרהיבי עין. כמה מכתמי הפריחה בעלי גון אחד, ואילו למרבדי פריחה אחרים שלל צבעים ובהם הצבע הצהוב והוורוד-סגול שהם הצבעים השכיחים, והוא הניגוד השכיח ביותר בין הכתמים השולטים. שלשה צבעים שולטים בצמחיית הארץ – צהוב, ורוד-סגול ולבן שמהווים יותר מחמישים אחוז מכלל הפרחים. היחס ביניהם נשמר בכל חלקי הארץ ולאורך כל עונות השנה. מדוע אלו הצבעים השולטים? למדענים אין תשובה חד משמעית על כל. שתי תשובות אפשריות משקפות שתי גישות שונות. הגישה האחת טוענת שתכונות רבות בפרח וכל שכן בצבעיו, לא התפתחו בהתאמה מכוונת לחרקים וליחסי הגורמים השונים המשתתפים במערכת האקולוגית. בני משפחת המורכבים למשל, צהובים כי יש בהם חומרים כימיים המחזרים אור באורך גל צהוב. אלה תכונות שיטתיות של המין, הסוג או המשפחה, ואין צבעים משתנים בקלות ובמהירות אבולוציונית בהתאם למאבקיהם ולצבעים של מינים אחרים. הגישה השנייה טוענת – אכן יש מקום לשאול למה פרח מסוים בצבע כזה דווקא ומדוע ניגוד צבעים כזה או אחר דווקא הוא הנפוץ. כאמור המחקר בסוגיות אלה נמצא בראשיתו ותשובות חד משמעיות עדין אין. יתכן והאמת נצאת איפה שהוא באמצע, והאתגר הוא לנסות ולהסביר אותו חלק שבו הצבעים הם אכן תוצאה של יתרן יחסי. להלן כמה “כללי התנהגות” של חרקים לגבי צבע וצבעוניות:
- לחרקים שלושה שיאי רגישות בראייה – צהוב, כחול ועל סגול, כלומר, רגישות ההבחנה שלהם גבוהה יותר לגבי צבעים אלה. אך ניסויים מראים שאין הם מעדיפים לבקר אצל פרחים בעלי שלושה צבעים אלה דווקא.
- הצבע הצהוב הוא הנפוץ בצבעי הפרחים בעולם, הוא בעל החזרה גבוהה וחרקים רבים מעדיפים אותו.
- דבורים מעדיפות פרחים שצבעם כחול או סגול.
- פרפרים מעדיפים את הצבע הוורד או האדום.
אבל גם בכללים אלה יש הרבה יוצאים מין הכלל. אם כך מהם כללי הצבע אשר באמצעותם מושכים הפרחים את החרקים?
א. ניגוד צבעים השילוב של ורוד וצהוב מהווה, כנראה, ניגוד צבעים בולט המושך את החרקים המאביקים. ואכן מתחילת עונת הפריחה בחודש פברואר ועד שלהי האביב ניתן לראות צירופי ניגודים של צבעי הצהוב והוורד. אילו לבשו כל הצמחים אותו צבע המינים השונים היו בולטים הרבה פחות וכולם היו יוצאים מופסדים. מכאן שמקרה זה חל הכלל – עזור לי ואעזור לך.
ב. האם אבחר צבע שונה או אנהג לפי הנורמה לא כל הפרחים צהובים או ורודים, ולא כלום נפוצים ושלטים בטבע בכתמים גדולים. יש גם פרחים בעלי צבעים יותר נדירים ופרחים בגדלים שונים. נשאלת השאלה, האם ניתן לתת הסבר מקיף לאותם פרחים בעלי צבע וצורה יוצאת דופן והם אינם שולטים בנוף. הסבר חלקי יוכל לשמש הכלל הראשון – ניגודי הצבעים, שכן פרחים בולטים על רקע הצבע הנפוץ באזור מחייתם. אולם בקבוצה זו מצויים על פי רוב מיני צמחים שאינם שולטים, אלה נדירים יחסית בשטח. כאשר מין חדש מצטרף לחבורת צמחים שבה נפוצים הצבעים הצהוב והורוד, עליו לבחור צבע לפרחיו. אם יבחר בצהוב או בורוד, יצטרף לרוב, והחרקים שהתרגלו לבקר בפרחים צהובים או ורודים יבואו לבקר גם אצלו אבל בתדירות נמוכה. אולם אם שיחק לו המזל האבולוציוני ונצרה בו מוטציה של צבע חדש ומיוחד – יתכנו שני תהליכים מנוגדים: ייתכן שלמרות צבעו השונה לא יימשך אליו שום חרק והוא יכחד, וייתכן שבגלל לחץ התחרות בין המאביקים יבקרו אותו מאביקים המבכרים “חידושים ואתגרים”. אלה ייהנו מצופו ומאבקתו וייצמדו אליו בתהליך האבולוציוני. כלומר, פרח שצבעו שונה מהכלל ונדיר, סיכוייו גדולים, אבל גם הסיכון שהוא נוטל על עצמו גדול. אם ימצא החרק המוכן להסתכן – צאצאיו יתרבו, ואם לא ימצא חרק כזה – סופו להיכחד.
כאנלוגיה להתנהגות האנושית בה מתקיים לרוב הכלל המראה שהבחירה בנורמה היא הבחירה עם הגמול הנמוך ביותר, בעוד שבחידוש וביוצא מין הכלל קיים סיכויי לגמול רב לצד סיכון גבוה. אז מה עדיף – להיות שולט וחלק מכלל גדול או להיות נדיר מיוחד ויצא דופן? כאמור התשובה אינה חד משמעית, וכל דרך צופנת בחובה יתרונות וחסרונות.
כאמור, מדע האקולוגיה עדין נמצא בראשיתו. רוב התיאוריות וההסברים במאמר זה הם בגדר השערות, וצריך להתייחס אליהם בספקנות ובזהירות. אך אם נוצר אצלכם גירוי והתחלתם לתהות מדוע קיימים דגמים צבעוניים נהדרים בפרחי הארץ – דיינו.
המקור למאמר זה הוא מדריך פרחי הבר בישראל – חלק ב’ שנכתב ע”י אבי שמידע ודויד דרום, בהוצאת כתר.
