הר כרכום – הר האלוהים?

ענתי טוען כי בתקופת הברונזה הקדומה וחלק מתקופת הברונזה התיכונה(3200 – 1750 לפנה”ס) שימש הר כרכום כהר קדוש. דמיון בין ממצאים בהר לסיפור המקראי של מעמד הר סיני שיכנעו את ענתי כי הר כרכום הוא לא אחר מאשר הר סיני.

ענתי מעלה כמה נימוקים:

• • הר כרכום היה הר קדוש, באלפים הרביעי והשלישי לפנה”ס, כאשר אנשים רבים בנו את מגוריהם למרגלות ההר ומעטים טיפסו על הרמה כדי לבצע את הפולחן הדתי. תאור דומה מובא בשמות (יט, יב) לגבי האיסור לאנשים לדרוך על ההר: “והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת”. כמו כן צפיפותם של אתרי יישוב גבוהה יותר מאשר בכל אזור אחר שנסקר עד כה בנגב ובסיני, למרות דלילותם של קורות המים באזור.

• • נמצאו ציורי סלע רבים (יותר מ-40,000): זהו המכלול הגדול ביותר של ציורי סלע המוכר בנגב ובסיני וזמנו החל מן התקופות הפרהיסטוריות עד לעת המודרנית. בשלהי התקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה הקדומה חלה עלייה במספר הציורים.

• • • חלקם מזכירים סצינות מקראיות או מרמזים על אמונה באל אחד: דמויות אדם העומדות בפני סמלים אבסטרקטיים. לדוגמה: דמות אדם מתפלל בידיים מורמות העומד בפני פס. לדעת ענתי הציור מרמז על פולחן האל המופשט שלא ניתן להביע את דמותו.

• • • ציור סלע המתאר נחשים, עקרבים ושרף (לטאה ארסית): “המוליכך במדבר הגדול ונורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש” (דברים ח,טו).

• • • ציור סלע המתאר את המטה והנחש כמתואר בשמות ז ( טו): “לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך”.

• • • מסגרת מלבנית המחולקת לעשרה חלקים מתארת על פי ענתי את עשרת הדברות. המסגרת מחולקת כך: 2 חלקים, 3 חלקים, 3 חלקים ושוב 2, לפי ענתי אלו עשרת הדברות המחולקות: שתים לאלוהים, שש לחברה ושתים לעצמך.

• • • ציור של אליפסה שבתוכה מעגל וסביבו קוים מכונה על ידי ענתי “עין האלוהים”.

• •  
  • לרגלי ההר נמצאו 12 מצבות. שתי שורות של שש מצבות כל אחת כשלא רחוק, מצפון, חצר קטנה ובמת אבן. 12 המצבות מסמלות, לדעת ענתי, את 12 השבטים כפי שמתואר בשמות כד (ד-ה): “ויכתוב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלות ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים”.

• • על אחת משתי הפסגות של ההר נמצאה נקרה בסלע היוצרת מחסה טבעי. מחסה על פסגת ההר הינו מחזה נדיר בחצי האי סיני. בשמות לג (כא-כב), הר סיני אכן מתאפיין בכך: “ויאמר יהוה הנה מקום אתי וניצבת על הצור והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי”.

• • על הרמה של הר כרכום יש שרידים של מקדש מתקופת ה-BAC עם במת אבן (היכול להיתפס כמזבח) הפונה מזרח. את המקדש מקיפים טומולי (גלי אבנים) קבורה, גאוגליפים (ציורים או עיצובים על פני הקרקע) וחרותות סלע (ציורים החרוטים על סלעים) ביניהן חרותות המתארות עקבות רגלים, הידועים כקשורים בפולחן. בספר שמות יש אזכור של מקדש שנראה על ידי משה על הר סיני (שמות כה, מ): “וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר”, ושל מזבח (שמות כז, ח): “נבוב לחת תעשה אותו כאשר הראה אותך בהר כן יעשו”.

• • כשמשה עלה עם אהרון על ההר הם אכלו ושתו (שמות כד, ט-יא): “ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו”.
    על ההר יש עצי אשל המספקים פרחים אכילים (שמתפרשים כעצי מן), בעלי חיים שניתן לתפוס במלכודות וגבים לשתות מהם.(בראש ההר סדרה של גבים לאורך 200 מ’, בערוץ הסלעי של הנחל, עד ראש המפל. זהו מקור המים היחיד על ההר השטוח והצחיח, ומיקומו בראש הר מהווה תופעה מיוחדת ונדירה).

• • ב-1998 נתגלה גלעד (טומולי) שנמצא בנקודה הכי בולטת על ההר ובו מזבח שעליו אבן לבנה חתוכה בדמוי סהר ולידה כלי צור שכנראה שמשו לחתוך את האבן. לפני המזבח הובערה אש. לאחר הטקס כל זה כוסה באבנים. לדעת ענתי, הטומולי הינו גלעד המציין את הקדשת ההר לירח או לאל הירח מתקופת הברונזה הקדומה שנקרא סין. אל הירח: סין. הר סיני: הר האל סין.

• • בספר במדבר מוזכרים שמות התחנות של יציאת מצרים ומתוארת ההגעה לרפידים: “ויסעו מאלוש ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני” (במדבר לג, טו-טז). לדעת ענתי רפידים ללא ספק ממוקמת לרגלי הר סיני מכיוון שלקברות התאוה, התחנה הבאה, הגיעו לאחר הר חורב (שם נוסף להר סיני) (במדבר יא, לג). לדעתו, מתיאור זה נובע כי לאחר שלא מצאו מים ברפידים, מקום שאמורה הייתה להיות בו באר, משה פנה לעבר מקום במדבר שם ידע כי קיים מקור מים. כלומר, הטקסט המקראי רומז כי למרות שהחניה לרגלי הר סיני הייתה במדבר ולא בנווה מדבר, עדיין היו בו מספיק מים להשקות את האנשים. הר כרכום מתאים לתיאור הזה גם בגבים שכבר הוזכרו וגם בבאר כרכום הקרובה, שאותה מזהה ענתי עם רפידים.

• • הימצאות אתרי החניה השונים לרגלי ההר. לפי ענתי אם אכן עם ישראל עצר לרגלי ההר הקדוש הוא לא היה היחיד. המקרא רומז לכך: “ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה” (שמות ג’,א’). מן הטקסט משתמע כי על פי המסורת האתר נקרא הר האלהים לפני שמשה הגיע אליו. ההר המתואר כמצוי על אדמת המרעה של המדיינים היה, כנראה, מקום קדוש לשבטי מדבר שונים.(כגון מדיינים עמלקים, ישראלים).

• • מיקומו של הר כרכום בנתיב יציאת מצרים: נתיבים רבים הוצעו ליציאת מצרים ואף אחד מהם לא כלל את האזור של הר כרכום. ענתי מציע נתיב חדש שכולל את הר כרכום. “על פי התיאור המקראי מספר חוקרים טענו כי יש למקם את הר סיני בצפון חצי האי סיני ולא בדרומו”. תאור הנתיב נמצא במקרא בשני מקומות: ספר שמות וספר במדבר. לדעת ענתי ניתן לשחזר את הנתיב מארץ גושן להר סיני במידה רבה של דיוק. בספר דברים א, ב כתוב: ” אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר לקדש ברנע”. ענתי מצא כי בדרך מהר כרכום לעין קודרת (קדש ברנע בדעה המקובלת) דרך ג’בל עריף-א-נאקה (הר שעיר בזיהויו של ענתי) יש עשר בארות במרחק של 10 עד 15 ק”מ אחת מהשנייה. זהו המרחק המרבי אותו יכולה קבוצה גדולה לעבור ביום ובסוף כל יום כזה יזדקקו למים. כך, אם הר כרכום הוא הר סיני המעבר ממנו לקדש ברנע דרך הר שעיר ימשך 11 יום בדיוק.

• • לפי המתואר בתנ”ך הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. בספור של משה במדין הר סיני נמצא בקצה אדמת מרעה של המדיינים ועל הדרך בין מקום מגוריו של יתרו לבין מצרים. הר כרכום הוא היחיד בין “הרי סיני” המוצעים שתואם את התיאור. רפידים, המתוארת בתנ”ך כקרובה מאוד להר, מתוארת במקרא כבאר שהיוותה מקור לסכסוך בין עמלקים למדיינים. לפי הטקסט, שני השבטים הופיעו ברפידים: נראה כי היה זה הגבול בין הטריטוריות של שני השבטים. באר כרכום, המצויה 7 ק”מ צפונה מהר כרכום, תואמת תיאור טופוגרפי זה. מרחק הליכה מהר כרכום לבאר כרכום הוא פחות משעתיים. שעתיים הליכה לבאר זהו הגבול אצל הבדואים כיום.

• • המקרא מתאר את המדבריות ואזורי השבטים סביב הר סיני. לפי התיאור הר סיני צריך להימצא ליד, או על הגבול בין ארץ מדיין לארץ עמלק. המקרא גם מצביע על כך, שהעמלקים אכלסו את אזור הר הנגב המרכזי ואת אזור קדש ברנע, והמדיינים את שני צידי הערבה. הר סיני על פי המקרא אמור להימצא בין שני אזורים אלו, כלומר, באזור הר כרכום. בדיקה מעמיקה של הפרטים הטופוגרפיים במקרא הייתה מצביעה על הר כרכום כהר סיני גם ללא הממצאים הארכאולוגיים.

• ממצא נוסף הוא אתר יישוב מתקופת הברזל (מהאתרים הבודדים מתקופה זו). החרסים שנמצאו זהים לחרסים מאותה התקופה שנמצאו בנגב המרכזי ויכולים להיות מיוחסים לזמנו של אליהו. התקופות הארכאולוגיות המיוצגות בהר כרכום תואמות את הסיפור המקראי: בהתאם למקרא, לאחר שמשה הוביל את בני ישראל הרחק מהר סיני, המבקר הבא בהר סיני היה אליהו הנביא. פער הזמן הארכאולוגי בהר כרכום מסוף תקופת הBAC ועד להתיישבות מתקופת הברזל (זמנו של אליהו לפי ענתי) תואם את סיפור המקרא.

יש לציין שלתאוריה זו מתנגדים רוב חוקרי המקרא והארכאולגים. הנקודה הבעייתית היא זמנה של מסורת ההתנחלות והתהוות עם ישראל, שעל פי הממצא הארכאולוגי מתוארך למאות 11-12 לפנה”ס (תקופת הברזל), בעוד שבזמן זה אין סימנים לפעילות סביב הר כרכום. גם תארוך ציורי הסלע אינו אפשרי בדיוק רב, ופירושם נתון במחלוקת, ונתפש כשייך לאמונה של המפרש ולא לתחום הארכאולוגיה.